הפרספקטיבה הסוציולוגית

סוציולוג יכול להבחין די בקלות בין סוגים שונים של אנשים. באמצעות התבוננות על החברה- נשים מול גברים, רווקים מול נשואים, עניים מול עשירים ניתן להסיק מסקנות רבות. לדוגמא- במידה ואתה בא ממשפחה מיוחסת ובעלת אמידות- ודאי תלמד באוניברסיטה יוקרתית. במידה ואתה מגיע ממשפחה קשת יום- תפנה ללימודים בקולג' קהילתי.  גורלו של אדם אינו נקבע אך ורק לפי "בחירתו האישית" וקיים קשר חזק בין אדם וגורלו לבין הסביבה והחברה שבה הוא גדל.

"פרספקטיבה סוציולוגית"– פרספקטיבה= נקודת מבט. סוציולוגיה= חקר החברה. סוציולוג בשם פיטר ברגר תיאר את הפרספקטיבה הסוציולוגית כראיית המקרה החברתי בכל פרט. הכוונה היא שסוציולוגים לוקחים כל מקרה פרטי ומסתכלים כיצד החברה השפיעה על אותו מקרה, ובכך בעצם מזהים תופעות חברתיות.

פעמים רבות המציאות הקשה מביאה את בני האדם בעולמנו לנקודות שבירה. גם בעיתות אלו אנו שוללים את הרעיון שהתנהגותנו מצייתת לדפוסים חברתיים. הדוגמא הכי בוהקת לכך היא מחקרו של דירקהיים על התאבדויות. התאבדות נתפסת כמעשה אינדוידואלי אך לאחר התבוננות סוציולוגית ניתן לראות כי שעורי ההתאבדות אצל אוכלוסיות מסויימות בחברה (כמו: בודדים, פרוטסטנטים, אמידים, רווקים) גבוה בצורה משמעותית מחברת אחרות. דוגמא נוספת לכך שאנו עושים שינויים הנראים לנו אישיים אך בעצם הם מושפעים מהחברה הם החלפת השם. אנשים רבים החליפו את שמם הפרטי או שם משפחתם בכדי שישמעו יותר יצוגיים ותהיה בהם יוקרה.

"פרספקטיבה גלובאלית"- חקר העולם הגדול ומקומה של החברה שלנו בתוכו.

המחבר טוען כי בני האדם בעולם רחוקים משוויון באורח חייהם, ומחלק את המדינות ל-3 קטגוריות ראשיות:

1.      מדינות העולם המתועשות והעשירות(לדוגמא: מערב אירופה, ארה"ב, קנדה, יפן, ישראל ,אוסטרליה). מרבית מתושבי מדינות אלו חיים ברווחה, מייצרים את מרבית השירותים והסחורות בעולם. תושבים אלו אינם חכמים במיוחד, פשוט בני מזל שנולדו במקום הנכון ובזמן הנכון.

2.      מדינות המוגדרות כבעלי הכנסה בינונית- (לדוגמא מזרח אירופה, אמריקה הלטינית)- בעלי משכורות צנועות, תיעוש מוגבל. חיים בכפרים ולא בערים גדולות ומתועשות. מסתפקים בהשכלה של כמה שנים בבית הספר.

3.      מדינות העולם העניות- (אפריקה, אסיה). בעלות הכנסה דלה, קשי יום, ללא יכולת לשפר את מצבם. מתגוררים בבתים עלובים.

מה חשיבותה של הפרספקטיבה הגלובאלית בראייה הסוציולוגית? המחבר נותן 3 נקודות:

1.      קיימת זיקה בין החברות השונות ברחבי עולם. באמצעות הטכנולוגיה של ימינו ניתן להגיע בקלות לכל מקום ברחבי בעולם. קבוצות שונות של אנשים מהעולם המתועש מגיעות למדינות העולם ה-3 ומסייעות להם לשפר את כלכלתם. לומדים את מנהגיהם, אופן לבושם, ויוצרים קשרי מסחר בינלואמיים.

2.      בעזרת הפרספקטיבה הגלובלית נתן לראות שלכולנו בעיות דומות אך במיימדים שונים. לדוגמא העוני באפריקה חריף וקשה הרבה יותר מבארה"ב, מעמד האישה השואף להיות שוויוני במדינות מתועשות, נמוך מאוד במדינות עניות.

3.      ראייה זו מלמדת אותנו אודות עצמנו. בראייה גלובלית ניתן לראות את ההבדלים בפירוש החיים. אצלנו לדוגמא יש חשיבות לכסף ועושר, ואילו במקומות נידחים ניתן לראות כי למרות שהעוני והרעב קשים, האוכלוסייה המקומית מוצאת את ניחומה בקרב בני המשפחה.

סוצליוגיה בחיי היום יום-

אנשים אשר מנותקים מהסביבה או נמצאים בשוליי החברה יכולים להבחין בפרספקטיבה סוציולוגית. לעומת זאת כשנמצאים במרכז החברה לא תמיד ניתן להבחין בתופעות החברתיות המשפיעות עלינו.

בשפל הכלכלי של ארה"ב בשנות ה-30 רבים פוטרו מעבודתם והכלכלה צנחה. בעקבות השינוי החברתי אנשים הסתכלו על המצב בראייה סוציולוגית. הם ידעו שזוהי לא אשמתם שפוטרו ושזוהי בעיה של החברה כולה. חשיבה סוציולוגית  הזו יכולה להוביל אותנו לשינויים חברתיים (לדוגמא לשוויון בין נשים וגברים).

מהם יתרונות הפרספקטיבה הסוציולוגית?

1.      מערערת את המוסכמויות החברתיות שלנו וגורמת לנו לבחון שוב את עצמנו.

2.      מלמדת שהחברה פועלת בדרך מסויימת לטוב ולרע ועלינו לדעת כיצד לפעול לפי כללי המשחק. הסוציולוגיה מלמדת אותנו מה יש בכוחנו להשיג וכיצד נייעל את אופן השגתינו.

3.      מלמדת אותנו כיצד לעצב את החברה- ככל שאדם יהיה יותר מעורב כך הוא יוכל יותר לתרום לחברה. יש אנשים אשר מקבלים את המצב הקיים ולא מנשים לשנותו. הפרספקטיבה הסוציולוגית מסייעת לאנשים להיות אזרחים פעילים יותר.

4.      מסייעת להכיר את החברה המגוונת ומלמדת כיצד להתמודד איתה. אנו רואים בצורת חיינו כלגיטימית וטבעית, ואילו נראה צורות חיים אחרות נבטל אותם. הראייה הסוציולוגית מסייעת לנו להבחין בין היתרונות והחסרונות של החברות השונות, כולל שלנו.

סוצלוגיה שימושית- או בשמה הנוסף "סוציולוגיה יישומית". כחלק מלימוד לתארים רבים יש צורך ללמוד את מקצוע הסוציולוגיה. מכאן שהתחום הוא רחב ויש סוציולוגים הפונים לתואר שני ומתמקדים בסוציולוגיה קלינית. בדומה לפסיכולוגיה קלינית גם כאן מטפלים בבעיותיהם של אנשים, אך לא מטפלים בפרט אלא בקשר החברתי והיכולות החברתיות של האדם.

ראשית הסוציולוגיה

אוגוסט קונט- גדל בצרפת של המהפכה הצרפתית, היה מוקף בשינויים ותמורות אדירות בחברה האירופאית. עבר תהליך עיור עם משפחתו מכפר קטן אל העיר הגדולה- פריז. הדבר שעניין אותו ביותר היה להבין כיצד החברה בנויה- כיצד שומרת החברה על אחדותה? (לנושא זה הוא קר סטטיסטיקה חברתית) וכיצד החברה משתנה? (=דינמיקה חברתית). מכאן גזר את המושג סוציולוגיה= חקר חברה.

רק בשנת 1838 טבע לראשונה ההוגה החברתי אוגוסט קונט את המושג "סוציולוגיה" כדרך התבוננות שונה של האדם על החברה. זהו מקצוע חדש יחסית למקצועות כמו כלכלה, פיסיקה והיסטוריה.

כפי שטען דירקהיים בראשית המאה ה-20, מרבית מהוגי דעות מאז ומעולם התעניינו בטיבה של החברה האנושית, אך הם לא השכילו להתבונן על החברה בפרספקטיבה סוציולוגית. לפני הטבעת המושג "סוציולוגיה", הוגי הדעות תיארו ממה מורכבת החברה ה"אידיאלית", אך אף אחד מהם מעולם לא ניתח את החברה הקיימת. אמיל דרקהיים ואוגוסט קנט שינו סדרי עולם. אותם עניינה השאלה כיצד החברה פועלת בפועל? לשם כך פיתח שיטת חקר העוסקת בהסתכלות על העבר.

הוא חילק את העבר לשלושה חלקי זמן:

1.      התקופה המוקדמת ביותר- מקבילה לימי הביניים של אירופה.  כונתה השלב התיאולוגי. הייתה אמונה כי החברה בנויה בהתאם לרצונות האל.

2.      תקופת הרנסנס – כונתה בידי קונט לשלב המטפיזי. אנשים ראו את החברה כדרך חיים טבעית ולא "על- טבעית". החברה משקפת את האנוכיות האנושית ולא את רצון האל.

3.      התקופה האחרונה- השלב המדעי. הושפעה מפיסיקאים ואסטרונומים שעסקו במדע.

קונט דגל בפוזיטיביזם- הבנת העולם באמצעות מדע. החברה מצייתת לחוקים קבועים כשם שכדור הארץ מציית לכוח המשיכה.

הפעם הראשונה שהופיעה הסוציולוגיה בתור מקצוע אקדמאי הייתה בראשית המאה ה-20 בארה"ב.

מה שבעצם הניע את הולדת הסוציולוגיה היו השינויים החברתיים במאה ה-18 וה-19:

1.      כלכלה תעשייתית חדשה- עם הפיתוחים הטכנולוגים הפסיקו האנשים לעבוד מביתם ויצאו למפעלים הגדולים כגוש עבודה גדול ואנונימי. שינוי זה של יציאה מעבודה ביתית החליש את המסגרות המשפחתיות וגרם לשחיקת מסורת קהילתית בת מאות שנים.

2.      צמיחת ערים- עקב הקמת המפעלים הגדולים, עזבו האנשים את ביתם הקטן בכפר ועברו לעיר הגדולה כדי להשתלב בתוך בתי החרושת החדשים. העיור אל הערים הלא מספיק מפותחות יצר בעיות רבות כמו עוני, בעיית דיור, פשע וניכור. שינויים חברתים אלו אילצו את האנשים להתבונן על החברה בפרספקטיבה סוציולוגית

3.      שינוי פוליטי – בימי הביניים הייתה מחשבה תיאולוגית, משקפת את רצון האל. עם השינויים הסביבתיים השתנתה גם הדעה הפוליטים והוגי דעות עשו מעבר מהתמקדות במסורת (בה האדם נתון לשליטת שליטיו), להתמקדות בכך שהחברה צריכה לשמור על האינטרסים האישיים של הפרט. דברו הרבה על "חירות ו"זכויות הפרט".

קונט היה סוציולוג שחיזק את הגישה המסורתית של מבנה המשפחה, ואילו קרל מרקס לעומתו ערער על המסורת וראה את השינויים החברתיים באור שונה. למרות השוני, שניהם האמינו בנקודת מוצא שנכונה עד היום-כי האדם הפרטי מעוצב לפי מסגרתו החברתית.

התיאוריה הסוציולוגית:

תיאוריה מסבירה כיצד ומדוע עובדות נפרדות קשורות זו לזו. דירקהיים למשל שחקר את נושא ההתאבדויות הסתכל על המפה הרחבה וחיפש הקשרים. סוציולוגים המנסים לפענח נושא מסויים נעזרים בפרדיגמה תיאורטית- תיאור בסיסי של החברה המנחה את המחקר ואת החשיבה. סוציולוגים שונים מפענחים כיצד החברה פועלת בדרכים שונות, למשל: אחד יחקור מה מלכד את החברה בעוד השני יבדוק מה גורם לפיצול. למרות הדעות וחוסר ההסכמה על נושאים רבים בין סוציולוגים שונים, לא נוצרת תחושה של אנדרלמוסיה מאחר וקיימות 3 פרדיגמות המנחות את הסוציולוגים:

1.      הפרדיגמה הסטרוקטורלית - פונקציונלית

טוענת כי החברה מורכבת מחלקים רבים, אשר כולם מקיימים יחדיו הרמוניה ויציבות. חיינו מודרכים על פי מבנה חברתי וקודים חברתיים ידועים. כל פעולה ומבנה חברתי תורמים לתפקודה התיקנית של החברה. רבים מרעיונותה של פרדיגמה זו מושפעות מאוגוסט קונט, אך דמות מרכזית נוספת היא הרברט ספנסר שטען שהחברה היא כמו גוף האדם- כל האיברים פועלים בהרמוניה ושומרות על הגוף תקין, שלם ומתפקד. חסיד נוסף של פרדימה זו היה טלקוט פרסונס שראה את החברה כמערכת אשר ממלאת אחר משימות בסיסיות. הסוציולוג רוברט מרטון טען בקשר לפרדיגמה כי הצא המשפחתי לדוגמא אומנם נותן מענה להתפתחות הילדים אך יוצר תופעה של דיכוי האישה והעצמת הגבר. מרטון עשה הבדלה בין פונקציה גלויה- בה תוצאותיו של הסדר החברתי הן רצויות, לפונקציה סמויה- בהן התוצאות לא מזוהות בצורה מיידית ולא מכוננות. בנוסף הוא טוען כי קיימות דיספונקציות חברתיות- מעין תופעות לוואי לא רצויות הנובעות מפונקציה חברתית מסויימת.

עד אמצע המאה ה-20 נהנתה הפרדיגמה הסטרוקטורלית- פונקציונלית ממעמד בכורה בסוציולוגיה. אך היו שטענו- כיצד ניתן להתייחס לחברה כ"גוף אחד מלוכד" בעוד החברה כל הזמן משתנה ויש פערים בין חברה לחברה?

מכאן התפתחה הפרדיגמה הבאה:

2.      פרדיגמת הקונפליקט החברתי –

מסגרת תיאורתית הרואה את החברה כזירה לא שוויונות, שיוצרת קונפליקטים ושינויים. לפי פרדיגמה זו הסוציולוגים חוקרם את הקשר בין גזע, דת, מין, גיל ואתניות לבין הקצאה בלתי שוויונית של כסף, יוקרה חברתית, חינוך ועוצמה פוליטית.

המבנה החברתי בעצם מזיק לאחד ובו בזמן מיטיב לאחר. אחד מחלוצי הגישה הזו הוא ויליאם אדוארד בורגרד דו בואה (או בקיצור רק דו בואה). הוא התעסק במחקרים הקשורים לחוסר שוויון על בסיס צבע עור ובמשך זמן רב האמין כי ניתן להתגבר על גזענות. לבסוף האופטימיות שלו הפכה למרירות.

סוציולוגים שדגלו בשיטה האמינו שקיימים פערים רבים בחברה ועלינו לפעול על מנת לצמצם את חוסר השוויון.

3.      פרדיגמת האינטרקציה הסימבולית-

עסקה בהתמקדות בפרט. מבט מיקרו (לעומת נקודת מבט מאקרו ב-2 הפרדיגמות הקודמות). התמקדות באינטרקציה חברתית במצבים מוגדרים. פרדיגמה זו מבוססת בין השאר על דעותיו של הסוציולוג מקס ובר שסבר כי יש להסתכל על נקודות המצוקה של האנשים מנקודת המבט שלהם. יש הסוברים כי התמקדות באינטראקציות חברתיות ברמת המיקרו מונעת מאיתנו להתבונן על החברה והתרבות באופן כולל וכך אין באפשרותנו לראות את התמונה כולה.

ספורט- 3 פרדיגמיות תאורטיות בפעולה:

1.      הפונקציות של ספורט: הגישה הסטרוקטורלית – פונקציונליתמתמקדת בדרך שבה הספורט מסייע לחברה כולה. הספורט מקנה פעילות גופנית בריאה, מקומות עבודה, בידור, ובראש ובראשונה- תחרותיות ושאפתנות- שאלו ידועים כיסודות מרכזיים בחיי אמריקאים. לספורט יש גם השלכות דיספונקציונלית- למשל מכללות הבוחרות את תלמדיהם לפי כישורם האתלטי בכדי לזכות בתחרויות ספורט אשר יקנו מעמד יוקרתי למכללה.

2.      ספורט וקונפליקט- הספורט משקף אי שוויון חברתי. רק בני מעמד גבוה ובעלי אמצעים יוכלו להשתתף בפעילויות ספורט כגון טניס, גולף, שחייה וסקי, ואילו כדורגל וכדורסל נחשבים לספורט רחוב. באולימפיאדות במאה ה-19 אסרו על נשים להשתתף, הייתה אפליה בין שחורים ולבנים בקבוצות משחק בליגות עליוניות.

3.      ספורט כאינטראקציה- ברמת המיקרו כל שחקן מתייחס שונה למשחק. יש אשר יפרחו עקב התחרותיות במקצוע ויש שחקנים שר אהבתם הרבה לעיסוק הספורטיבי היא שתניע אותם למצוינות. שחקנים צעירים וחדשים יחושו בהתחלה חוסר ביטחון אך עם הזמן יסתגלו ויאבדו את הססנותם.

לסיכום: שלושת הפרדיגמות מתייחסות לאותו נושא, אך בדרכים שונות. הפרדיגמות לא סותרות אחת את השניה אליה מתייחסות לבעיות שונות. על מנת להבין את התמונה הרחבה עלינו להכיר את שלושתם.

מהי תרבות

תרבות  -מסכת הערכים, האמונות, דרכי ההתנהגות והעצמים החומריים המהווים את אורח חייו של עם.  התרבות משמשת הן כגשר אל העבר והן כמדריך לעתיד. 
תרבות בלתי חומרית- העולם הערטילאי של רעיונת שנבראו על ידי אנשים הנמנים עם החברה החל מאלטרואיזים וכלה בתורת הזן.
תרבות חומרית– העצמם המוחשיים שנוצרו על ידי אנשים הנמנים עם החברה החל בתותחים וכלה ברוכסנים למכנסים.
הלם תרבות–מבוכה ואי התמצאות עקב מפגש עם אורח חיים בלתי מוכר. תהליך דו סטרי הכוונה להלם של הזר והלם שאותו זר עלול לגרום לבני התרבות האחרת.
תכונתו הטבעית של המין האנושי היא היכולת ליצור תרבות בחייו הקולקטייבים.
מרבית הייצורים עלי אדמות מודרכים על ידי אינסטניקטים– תכניות ביולוגיות שאין להם שליטה עליהם ,אך רק בני אדם מבססים את הישרדותו של מינם על התרבות ולא על האינסטינקטים.

התרבות האנושית היא תופעה חדשה למדי שידעה חבלי לידה ארוכים. התרבות דחקה בהדרגה את הכוחות הביולוגים המכונים בפינו אינסטנקטים והקנתה לבני האדם את היכולת לעצב את סביבתם הטבעית על פי צורכיהם.

תרבות ,אומה וחברה

תרבות- אורח חיים משותף. אומה– יישות פוליטית. טריטוריה עם גבולות ברורים. חברה- אינטראקציה מאורגנת של אנשים בגבולותיה של אומה או בתוך גבולות אחרים.

מרכיבי התרבות

התרבויות אמנם שונות זו מזו אך כולן מושתתות על חמישה מרכיבים עיקריים : סמלים, שפה ,ערכים , נורמות ועצמים חומריים.

·         סמלים – כל דבר המייצג משמעות מסוימת המוכרת לאנשים הנמנים עם אותה תרבות.  הסמלים מאפשרים לבני האדם להבין את חייהם,  והקיום האנושי היה חסר משמעות בלעדיהם. משמש לתקשורת נוחה ביננו לבין אחרים עם זאת בעולם של רב גוניות תרבותיות , שימוש מוטעה בסמלים עלול לעורר מבוכה. דבקות בסמל תרבותי אחד תוך התנגדות לאחר עלולה לעורר קונפליקט.

·         שפה –מערכת של סמלים המאפשרת לאנשים הנמנים עם חברה להידבר זה עם זה. השפה משמשת בעבור כל בני האדם באשר הם כמכשיר עיקרי של העברה תרבותית –התהליך שבאמצעותו כל דור מעביר את התרבות לבא אחריו.
ממש כמו הגנים, סמלי השפה נושאים עימם את המורשת התרבותית שלנו.
המסורת התרבותית המילולית- התהליך שהתרחש לאורך ההיסטוריה של  העברת התרבות באמצעות הדיבור.
השפה היא עדיין נחלתם של בני אדם אך ישנם מקרים של בעלי חיים שאולפו (בייחוד השיפמפנזה  קנזי ) שמסוגלים ל"דבר" על ידי הצבעה על תמונות במקלדת מיוחדת.
השפה מעצבת את המציאות– כל שפה כוללת סמלים מיוחדים לה המשמשים גם כאבני הבניין של המציאות. אותו רעיון עשוי "לצלצל" אחרת בשפות שונות. בני אדם רואים את העולם מבעד "למשקפיים"התרבותיים של השפה שלהם. כלומר בני אדם דוברי שפות שונות רואים למעשה עולמות שונים

·         ערכים ואמונות–
ערכים - אמות מידה המוגדרות על ידי התרבות שבאמצעותן אנחנו שופטים את הרצוי, הטוב והיפה, והמשמשות כהנחיות כלליות בחיינו החברתיים. הערכים קובעים כיצד הדברים צריכים להיות
אמונות- טענות מוגדרות שאנשים רואים כנכונות.
בניגוד לערכים שהם אמות מידה מופשטות הקובעות מה טוב, אמונות הן טענות ממשיות שאנשים רואים כאמיתיות או שקריות.
ערכים ואמונות של התרבות משפיעים על האופן שבו אנו תופסים את סביבתנו וכן מעצבים את אישיותנו. אנו לומדים לחשוב בצורה מסוימת לשאוף למטרות ראויות, להאמין בשורה של אמיתות תרבותיות ולכפור באחרות.
ניגודי ערכיםערכים תרבותיים אינם בהכרח עקביים ויכולים לסתור זה את זה. בארצות הברית סגנון החיים הוא אינדיבידואליסטי והשגי וזה מתנגש עם הצורך החזק להמנות עם קהילה גדולה יותר ולתרום לרווחתה. כמו כן שוויון הזדמניות הוא ערך עליון אך בפועל מרבית תושבי ארהב עדיין שופטים בני אדם על פי מינם, גזעם, זהותם האתנית ומעמדם החברתי.  (כלומר מצהירים שהם אנשים שווים, אך כמה מהם "שווים יותר מאחרים"..)
"תרבות של קורבנות "– תופעה שהתפתחה בארהב שבה יותר ויותר אנשים מתנערים מארחיות אישית למעשיהם ובמקום זאת מציגים עצמם כקורבנות (התמכרות לטלויזיה, לאוכל, למין )

·         נורמות–כללים וציפיות שהחברה מנחה באמצעותם את התנהגותם של חבריה.  (בסין מקובל שאדם שואל את עמיתו כמה הוא משתכר , אך בארהב זה נחשב לחוסר נימוס )
יש נורמות שהן בגדר כללי של "אל תעשה"  ויש נורמות שהן בגדר "עשה ". הנורמות המקובלות הן לויות הקשר (מחיאת כפיים בסיום מופע , אך לא בסיום דרשה של כומר או רב )
ויליאם גרהם סאמנר, סוציולוג אמריקאי, טען שנורמות מסוימות ממלאות בחיינו תפיד מכריע יותר מאחרות הוא כינה נורמות אילו בשם MORES–כללי מוסר המבדלים בין טוב לרע .כללי מוסר אילו כוללים את כל הנורמות החיוניות לקיומו של אורח החיים , הם חלים על כל אדם בכל מקום ובכל עת  (גילוי עריות)
סוג אחר של נורמות נקרא FOLKWAYS–כלומר מנהגים עממיים. משקלם המוסרי קטן יותר והם משמשים לצורך אינטראקציה שגרתית.נורמות אילו מבדילים בין נימוס לגסות רוח. החברה מתייחסת אליהם בסלחנות רבה יותר מאשר להפרה של כללי המוסר.
פיקוח חברתי – האמצעים השונים (סנקציות, מחמאות שבחים, חוק ) שבעזרתם החברה מעודדת ציות לנורמות.

·         תרבות אידאלית ותרבות ממשית
תרבות אידאלית– הדפוסים החברתיים המתבקשים מן הערכים והנורמות .
תרבות ממשית– הדפוסים החברתיים הממשיים (התנהגות בפועל ) העונים רק בקירוב על ציפיותיה של התרבות
יש לזכור כי התרבות האידאלית אינה זהה לתרבות הממשית. לדוגמא מוסכם על מרבית הנשים והגברים שאין לבגוד בבן הזוג אך בפועל המצב שונה..

·         תרבות חומרית וטכנולוגיה– אילו הם החפצים שבשימוש תרבות מסוימת ומשקפים את ערכיה ומלמדת על הטכנולוגיה שלה . (מקלות סינים בסיר, מכונית בארהב משקפת את אהבת האמריקאים למכוניות, חיצים מורעלים נחשבים רכוש יקר בקרב בני שבט על נהר האמסונס )
הטכנולוגיה מקשרת בין עולם הטבע לעולם התרבות-חברות מפותחות טכנולוגית משנות את הסביבה הטבעית שלהם ומעצבות אותה לטוב ולרע על פי האינטרסים והצרכים שלהם

·         תרבות גבוהה ותרבות פופולרית –רב גוניות תרבותית נובעת במידה רבה מן המעמד החברתית. נוהגים לייחד את הביטוי תרבות רק לאמנות קלאסית, ספרות ,מוזיקה קלאסית – כלומר דפוסי תרבות שנגישים לאנשים מן המעמד הגבוה יותר.
תרבות גבוהה– דפוסי תרבות האופיינים רק לאליטה חברתית (אמנות קלאסית,ספרות מוזיקה , מחול , ציור)
תרבות פופלרית– דפוסי תרבות הרווחים באוכלוסיה הרחבה.
סוציולוגים אינם אוהבים את האבחנה הזו בין תרבויות והם  מתייחסים למונח תרבות כמונח הכולל את כל מרכיבי אורח החיים החברתי למרות שהם מכירים בדפוסי התרבות המשתנים אצל אוכלוסיות שונות.
על פי ספרי ההסטוריה נראה שהתרבות הגבוהה עולה על זו של הפופולרית שכן בספרים מתעדים בדכ את חיהם של אליטות ולא של אנשים מן השורה אך בפועל בשתי הקטגוריות ניתן למצוא אנשים בעלי טעמים ואינטרסים שונים ומגוונים.

·         תת תרבות– מונח זה מציין דפוסיים חברתיים המייחדים מגזר מסוים של אוכלוסיית החברה (נוער שכונות, יוצאי פולין, קשישים, מנהלים המרבים לטוס, נגני ג'ז, חובבי סירות מירוץ)
רב גוניות תרבותית היא לא רק גיוון כי אם גם היררכיה. תרבות "שלטת או גבוהה" בעיננו אופיינת לשכבות החזקות של החברה ואילו תרבותן של שכבות מקופחות הן תת תרבות 

·         מדיניות של רב תרבותיות- בשנים האחרונות מתנהל בארצות הברית ויכוח על הצורך במדיניות של רב תרבויות כלומר מדיניות המכירה ברב גוניותה התרבותית של החברה האמריקאית בעבר ובהווה ומקדמת את השווין בין כל המסורות התרבותיות.
זה מהווה תפנית חדה לעומת העבר שבו החברה האמריקנית המעיטה בחשיבות הרב גוניות ואימצה את רעיון כור ההיתוך שהיה ברובו תהליך של "אנגליזציה " – הצבת אורח החיים האנגלי כאידאל שכולם חייבים לחתור אליו. מעט מאוד תשומת לב הוקדשה לנקודת מבטם של הילידים האמרקינים (אנדיאנים ) , אפריקנים ומהגרים.  התנועה הרב תרבותית מכנה גישה זו אירוצנטריות,-דומיננטיות של דפוסי התרבות האירופאים.
חסידי הגישה הרב תרבותית
טוענים שגישתם תשקם את ההיסטוריה (תציג תמונה מדויקת יותר של העבר האמריקני ), תשחזר את הישגיהם של גברים ונשים שאינם אירופאים.
כמו כן הם רואים ברב תרבותייות אמצעי להתמודד עם השינויים הדמופגרפים בארצות הברית לנוכח גידולה המואץ של האוכלוסיה ההספנית והאסייאתית.
כמשקל נגד לאירוצנטריות חסידי הגישה הרב תרבותית מצדדים באפרוצנטריות– כלומר דומיננטיות של דפוסי התרבות האפריקניים.
שוללי הרב תרבותיות טוענים שגישה זו עלולה לפלג ולפגוע באחדות הלאומית. שפיטת רעיונות על פי גזעם או מינם של המבטאים עלולה לפצל את המכנה המשותף ל"חוויה אפריקנית," "חווית אסיאתית" וכיוצב.
לדעת המבקרים הגישה הזו עלולה רק לגרום שוב להפרדה גזעית שכנגדה נאבקו עשרות שנים..
סוגיה זו עדיין שנויה במחלוקת , אך יש הסכמה לכך שתושבי ארהב צריכים להגביר את מודעותם לרב גוניות התרבותית שבחברתם. נקודת האיזון טרם נמצאה..

·         רב גוניות כוללת גם שלילה מוחלטת של התנהגות או רעיונות מקובלים.
תרבות נגד– דפוסי תרבות העומדים בניגוד גמור לאלה המקובלים בחברה. (שלילה של התרבות השלטת לדוגמא ההיפים בשנות השישים שהעדיפו לעשות חיים על פני עשייה , הגשמה עצמית על פני חומרנות ).
גם היום יש שגשוג של תרבויות נגד, לדוגמא קבוצות מיליטריסטיות שהקיצונים שבניהם הטמינו פצצה שגרמה למותם של 168 אנשים בבנין משרדים באוקלוהומה סיטי.

·         שינוי תרבותי
אינטגרציה תרבותית– הזיקה ההדוקה בין מרכיביה השונים של מערכת תרבותית.
כל שינוי תרבותי מלווה בדכ גם בשינויים אחרים. לדוגמא גידול במספר הנשים העובדות חולל שינויים בדפוסי המשפחה, עליה בשיעור הגירושין וכיוצב.
השהייה תרבותית- ההשתנות הבלתי אחידה של מרכיבים התרבות השונים העלולה לגרום להתפוררות רב תרבותית.  לעיתים הטכנולוגיה מתקמדת במהירות רבה ויוצרת מרכיבים חדשים של תרבות חומרית (כמו תינוקות מבחנה ) בקצב שהתרבות הבלתי חומרית (למשל רעיונות וערכים לגבי הורות ) לא מסוגלת להדביק אותו.
שינויי תרבות מתחוללים ב-3 דרכים –

1.       המצאה – תהליך של יצירת מרכיב תרבות חדשים. (טלפון , מטוס,)

2.       תגלית – איבחון או הבנה של דבר שלא הובן קודם לכן. (כוכב רחוק, כשרון אתלטי, מזון של תרבות אחרת )

3.       דיפוזיה – התפשטות מרכיבי תרבות מחברה אחת לשניה. הדיפוזיה הוא תהליך דו סיטרי

·         אתונצטריות ויחסיות תרבותית- בכל מקום אנשים נוטים לשפוט תרבות אחרת באמות המידה של התרבות שלהם. מצד אחד אתונצנטריות היא הכרחית ונובעת מן הצורך של כל אדם בקשר רגשי עם התרבות שלו, אך מצד שני אתונצנטריות היא מקור של אי הבנה ואף של קונפליקט. (לדוגמא המערב מכנה את סין "המזרח הרחוק" בעוד הסינים קוראים לארצם בשם "הממלכה המרכזית ")
ניתן להחלץ מאתוצנטריות באמצעות בחינת מאפיינם תרבותיים זרים לנו מנקודת מבט של התרבות האחרת ולא מנקודת מבטנו.  הגישה הזו נקראת – יחסיות תרבותית  - שיפוט של כל תרבות על פי אמות המידה שלה עצמה.
גישה זו קשה לאימוץ משום שהיא מחייבת אותנו גם להבין את התרבות האחרת וגם להשעות את אמות התרבותיות שגדלנו עליהן.
ככל שמתרבים המגעים ההדדים בין עמי העולם כך גובר הצורך להבנה תרבותית רבה יותר , אך יחסיות תרבותית מעוררת בעיות משל עצמה . (האם עלינו להצדיק עבודת ילדים שמקובלת במקומות רבים בעולם ?)

·         תרבות גלובלית –היום יותר מתמיד ניתן למצוא מספר רב של דפוסי תרבות שווים החוזרים ונשנים בכל העולם (מוזיקה, לבוש, שפה אנגלית) . ישנם קשרים גלובלים המתבטאים  בזרימת מוצרים, מידע ובני אדם :
כלכלה גלובלית– זרימה של מוצרים –הפצה של מוצרי צריכה זהים כמו מכוניות, טלויזיה , חולצות טי בכל העולם.
תקשורת גלובלית- זרימה של מידע – תקשורת לווינים מאפשרת לאנשים לראות ולשמוע ארועים המתרחשים בקצוות שונים של העולם.
נדידה גלובלית– זרימה של אנשים – שיפור אמצעי התחבורה מאפשר לנוע ממקום למקום בקלות כתוצאה מכך ניתן למצוא במרבית הארצות בעולם אנשים רבים שנולדו במקומות אחרים.
הקשרים הגלובליים הללו עשו את תרבויות העולם דומות זו לזו אך באופן שטחי מכיוון שזרימת המוצרים, מידע ואנשים היא לא מאוזנת (אזורים כפריים עדיין נשארו מנותקים) . בנוסף העוני הקיים במרבית חלקי העולם לא מאפשר לאנשים לצרוך את אותם מוצרים. ודבר שלישי – אמנם יש זרימה של סממני תרבות דומים  בכל קצות העולם אך המשמעות שאנשים מייחסים לאותם סממני תרבות לא דומה שכן בסופו של דבר בני האדם בכל מקום רואים את העולם מבעד למשקפיים שלהם.

·         ניתוח תאורטי של תרבות על פי הפרדיגמות התאורטיות השונות:

o       ניתוח סטרוקטורלי-פונקציונלי –פרדיגמה זו מציגה את החברה כמערכת יציבה של חלקים הפועלים במתואם כדי לענות על הצרכים האנושים. כל אחד ממרכיבי התרבות ממלא פונקציה בפעולה הכוללת של החברה.
ערכי היסוד של התרבות תורמים ליציבות של התרבות. הם מעצבים את הפעילות היום יומית לשנו ומלכדים יחד את הפרטים בחברה. כור ההיתוך אמור לדאוג לכך שמצטרפים חדשים לתרבות יספגו את ערכי החברה במרוצת הזמן.
גם צורות חיים לא מוכרות יכולות לנו ניתנות להסבר על ידי החשיבה הפונקציונלית . לדוגמא החיים הפריטמיבים של בני האימיש סותרים לכאורה את עקרון היעילות אך העבודה הקשה תורמת ליצירת משמעת וזו חיונית מאוד לחיים הדתים של בני האימיש.
אוניבררסליזמים תרבותיים– מאחר שהתרבויות נועדו לענות על צרכי המין האנושי ניתן למצוא בחברות שונים יסודות משותפים . לדוגמא המשפחה שתפקידה בכל מקום נועד לוויסות הרבייה המינית ,לארגון הטיפול בילדים וחינוכם. גם בדיחות הן אוניברסליזים תרבותי שכן הם אמצעי לשחרור מתחים חברתים.
הערכה ביקורתית–ההדגשה של היציבות התרבותית מטשטשת את השינויים משקלם של השינוים המתרחשים בחברה.
התעלמות מהרב גוניות התרבותית ומן העובדה שהדפוסים התרבותיים העוצמתיים יותר דוחקים צורות חיים אחרות לשוליים כלומר תרבויות אנושיות יוצרות גם קונפליקטים.

o       ניתוח על פי גישת הקונפליקט החברתי–פרדיגמה זו מציגה את החברה כזירה דינמית של התנגשויות תרבותיות.
גישה זו רואה את ערכי התחרות של החברה האמריקאית כנובעים מהכלכלה הקפטיליסטית שמשרתת את בעלי בתי החרושת והעסקים.הקפטליזים מנחה אותנו לראות את העשרים ובעלי העוצמה כמוכשרים יותר מאחרים ולכן כראויים לזכויות יתר.
אך מן הצד השני נוצר מצב של חוסר שוויון חברתי ואי צדק שמעורר לחצים לשינוי .
הערכה ביקורתית –הדגשת האופי המפלג של התרבות מטשטשת את העובדה שתרבות יכולה  גם לעודד אינטגרציה חברתית.

·         סוציוביולוגיה  - הסוציוביולוגיה מתבססת על התפיסה האבולוציונית כלומר  חוקרת את השפעת העבר האבולוציוני של האנושות על דפוסי התרבות של ימינו.היא הצמיחה תאוריות מרתקות על שורשיהם הביולוגים של דפוסים תרבותיים מסויימים.
התרבות על פי הסוציוביולוגיה הפכה לטבע האנושי בתהליך של ברירה טבעית ותפקידה לקדם את  השגשוג של המין האנושי בכל קצוות תבל.
הסוציוביולוגיה תסביר למשל את העובדה שבכל העולם גברים נוטים יותר מנשים לחשוק ביחסי מין עם שותפים רבים , בכך שאסטרטגית ההתרבות של הגברים שונה ביסודה מזו של הנשים .
הערכה ביקורתית–עלולה להחיות טיעונים ביולוגים כמו עליונותו של אחד הגזעים או המינים. אין מספיק הוכחות לטיעונים של גישה זו , יתרה מזו מחקרים רבים תומכים בכך שהתנהגות אנושית היא נלמדת  (ולא מולדת ) במסגרת מערכת תרבותית.
התרומה הממשית של הסוציוביולוגיה הוא בהסבר מדוע דפוסי תרבות מסוימים קלים יותר ללמוד מאחרים

·         תרבות וחירות אישית– האם התרבות כובלת אותנו זה לזה ולעבר או מגבירה את יכולתנו לחשיבה עצמית ולבחירה עצמאית ?

o       התרבות כגורם מגביל /משחרר ? –תרבות יכולה לרסן את צורכיו ושאיפותיו של האדם שכן היא מושתתת על הרגלים מגבילה את הבחירה , גורמת לנו לחזור על דפוסים פסולים כגון דעות קדומות, מרחיקה אותנו זה מזה בגלל תחרותיות ומירוץ לחומרנות.  אך יחד עם זאת בהיותנו בני תרבות אנו מסוגלים לעצב בעצמנו ללא הרף את עולמנו כדי להתאימו לצורכנו ולהגשמת חלומותינו.

אינטראקציה חברתית בחיי היום יום

אינטראקציה חברתית- התהליך שבאמצעותו אנשים פועלים ומגיבים זה כלפי זה.

סטאטוס- העמדה החברתית המוכרת שאותה תופס הפרט. – על הסטאטוס מושתת מבנה חברתי וכרוך בחובות, זכויות וציפיות ומחנה את התנהגותו של הפרט. הסטטוס משמש גם מרכיב מפתח של הזהות החברתית של האדם.

מערך סטטוסים- כל הסטטוסים שיש לאדם בזמן נתון (בת, אחות, חברה ושוערת). מערכי הסטטוסים גם מסתעפים וגם משתנים לאורך מסלול חיינו.

            סטטוס שיוכי- עמדה חברתית המוקנית לאדם מלידה או ניתנת לו שלא מבחירה במהלך חייו (בת/מקסיקני/נער מתבגר/אלמן)

            סטטוס הישגי- עמדה חברתית שאדם נואל מרצונו ומשקפת את יכולתו ומאמציו האישיים (ספורטאי אולימפי/גבר נשוי/ מתכנת מחשבים/גנב).

            סטטוס בולט- סטטוס בעל חשיבות מיוחדת לקביעת הזהות החברתית, הוא עשוי לעצב את כל חייו של האדם. (יכול להיות שהסטטוס הבולט יהיה עיסוק של אדם, או מחלקה קשה)

תפקיד- ההתנהגות המצופה מאדם בעל סטטוס מסוים. סטטוסים ותפקידים משתנים מתרבות לתרבות.

            מערך תפקידים- מספר תפקידים הצמודים לסטטוס אחד. למשל, סטטוס של נשואה מתבטא בתפקידי נישואים כגון אשת סוד ובת זוג מינית.

            קונפליקט תפקידי-אי התאמה בין תפקידים הנובעים משני סטטוסים או יותר.

            מתח תפקידי- אי התאמה בין תפקידים שונים הנובעים מאותו הסטטוס.

            נטישת תפקיד- אנשים מתחילים בתהליך זה כאשר יש להם הרהורי כפירה לגבי חייהם הנוכחיים, או לגבי יכולתם או רצונם להמשיך בתפקיד מסוים (נזירות לשעבר, בעלים לשעבר וכו'). אנשים אלו שומרים במקרים רבים על דימוי עצמי שעוצב ע"י תפקידיהם הקודמים המקשה עליהם לתפוס תפיסת עצמי חדשה.

הבניה חברתית של המציאות- התהליך היצירתי שבאמצעותו אנשים מעצבים את המציאות ע"י אינטראקציה חברתית. כל אינטראקציה חברתית היא מעין מו"מ על הגדרת המציאות

התיאורמיה של תומאס- מצבים שאנו מגדירים כממשיים, הופכים לממשיים בתוצאותיהם- גם אם המציאות בהתחלה נזילה וניתנת לעיצוב, ניתן להטביע בה תוצאות "מוצקות".

אתנומתודולוגיה- חקר האופן הו אנשים מפרשים את חוויות היומיום. הדרך היעילה לחשוף את האופן בו אנו מפרשים את המאורעות, היא ע"י הפרה מכוונת כל כללי המשחק.

בניית מציאות בפרספקטיבה גלובאלית-אופן התנהגותו, או הדרך שבה אנו רואים את העולם, תלויים גם באינטרסים שלנו. הסביבה החברתית משפיעה גם היא על תפיסותינו כי אנו בונים את המציאות מחומרים הלקוחים מהתרבות האופפת אותנו.

ניתוח דרמטורגי-ניתוח של אינטראקציה חברתית כהצגת תיאטרון. ניתוח זה מאפשר לנו לראות מושגים שהכרנו כבר באור חדש. סטטוס חברתי משקף דמות במחשה, ותפקיד חברתי משול לתפסריט המציין את הטקסט והפעולות המוטלים על כל אחת מהדומיות. "המשחק" של כל אדם כהצגת העצמי, מאמץ אישי להטביע רושם מסוים בתודעתם של אחרים. הצגת העצמי, או ניהול הרושם, כוללת כמה מרכיבים מוגדרים:

הצגות- המופע האישי של כל אחד (בגדינו, חפצינו, ניצות הקול ומחוות הגוף) מעבירים מידע מודע ובלתי מודע לאנשים אחרים.

תקשורת לא מילולית- חיוך, הבעות פנים, קשר עין, מחוות גוף כולם משדרים.

 מסרים לאנשים אחרים

מעקב מדוקדק אחר התקשורת הלא מילולית, עשוי לרמוז על נסיונות הונאה. מאחר שכל הצגה כרוכה בהבעות רבות, רק מעטים מסוגלים לשקר בבטחון מבלי שגופם ישדר רסיסי מידע סותר שיעוררו את חשדו של המתבונן.

התנהגות- התנהגותו הכללית של אדם משקפת את מידת עוצמתו החברתית. אנשים בעלי עוצמה חופשיים הרבה יותר לפעול כרצונם.

            שימוש במרחב- אדם המשתמש במרחב גדול יותר, משדר מסר של חשיבות עצמית.

קשר עין, חיוך ומגע גם הם קשורים לאינטראקציות חברתיות.

אידיאליזציה- ההצגות שאנו בונים נועדו לאידיאליזציה של כוונותינו האמיתיות- לשכנע את הסובבים אותנו (ולעיתים גם את עצמנו), שמעשינו משקפים אמות מידה תרבותיות אידיאליות ולא את מניעינו האנוכיים.

טאקט- התנהגות המסייעת לאדם אחר להציל את כבודו. מבוכתו של השחקן הבודד גורמת למעשה אי נוחות לכולם.

שפה- יחסה של השפה לגברים ולנשים שונה משלוש בחינות לפחות: שליטה, הערכה ותשומת לב

            שליטה- השפה שבה משתמשים גברים מבטאת את רצונם להפגין יכולת ושליטה. דוגמה ברורה נוספת לשימוש בשפה כאמצעי שליטה היא האופן בו נקבעים שמות משפחה.

            הערכה- השפה האנגלית מייחסת בדר"כ תכונות גבריות לכל דבר בעל ערך, כוח או חשיבות (יש גם דוגמאות מוכרות לשוני הערכי בין המינים). השפה משקפת את העמדות החברתיות, ותורמת להנצחתן.

            תשומת לב-כאשר ברצוננו לומר דברים החלים על שני המינים יחד, אנו משתמשים תמיד במין זכר.

הומור-הומור צומח מן הניגוד בין שני סוגים בלתי תואמים של מציאות. סוג אחד הוא מציאות קונבנציונאלית (לה אנשים מצפים במצב מסוים), והסוג השני הוא מציאות בלתי קונבנציונאלית (הפרה בטוה של המוסכמות התרבותית).

            באמצעות ההומור ניתן להביע דברים שהם בבחינת טאבו תרבותי (ענייני מין ודעות קדומות, טינה כפלי ההורים ועוד).

            ההומור יכול לשחרר מתחים מצד אחד, וניתן להשתמש בו גם למטרות דיכוי (גברים המספרים בדיחות על פמיניסטיות, הומוסקסואלים וכו'). הומור יכול להצביע על קיום קונפליקט במצבים שבהם אחד הצדדים או שניהם מעדיפים להימנע מעימות גלוי.

 

משוניס, ג',  ג'. (1999). סוציולוגיה (עמ' 200-230). תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

סטייה חברתית

סטייה- הפרה מזוהה של נורמות תרבותיות. המכנה המשותף לכל הסטיות החיוביות והשליליות הוא מידה מסוימת של שוני שהופך את האיש האמור ל"נטע זר" בינינו.

            לגורמים ביולוגיים יש כנראה השפעה ממשית על נטייתם של בני אדם להסתבך או לא להסתבך בפעילות פלילית.

מחקרם של רקלס ודיניץ- דוגמה לגישה הפסיכולוגית (סטייה מתרחשת בשל חיברות לא מוצלחת). סיווג של "ילדים טובים" כלל ילדים בעלי מצפון חזק, כאלו שהתמודדו היטב עם אכזבות והזדהו עם נורמות וערכי התרבות. "ילדים רעים" כללו ילדים בעלי מצפון חלש, קושי בהתמודדות עם אכזבות והזדהות מעטה עם התרבות המקובלץ.  "הילדים הטובים" התחככו פחות עם המשטרה מה"ילדים הרעים". החוקרים ייחסו את נטיית ה"טובים" להימנע מהסתבכויות למבנה אישיות המרסן את דחפי הסטייה. הם כינו את ניתוחם בשם תיאוריית הבלימה.

·         הגישה הביולוגית והגישה הפסיכולוגית רואות את הסטייה כתכונה אישית.

יסודותיה החברתיים של הסטייה

1.      הגדרת הסטייה משתנה בהתאם לנורמות התרבותיות-

2.      אנשים נהפכים לסוטים כשאחרים מגדירים אותם כך

3.      עוצמה חברתית דרושה לשם קביעת הכללים ולשם הפרתם- הנורמות ויישומיהן משקפים את אי השיוויון החברתי. למשל, נווד חסר בית המגנה את רשויות העיר צפוי למאסר על הפרת הסדר הציבורי, ואילו מתמודד על ראשות העיר עושה אותו דבר ונהנה מהגנה משטרתית נרחבת.

ניתוח סטרוקטורלי פונקציונאלי (דירקהיים)

תרומתה של הסטייה למערכת החברתית ולתפקודה של החברה. סטייה ממלאת 4 פונקציות חברתיות חיוניות:

1.      הסטייה מאשרת נורמות וערכים תרבותיים

2.      תגובתה של החברה לסטייה מבהירה את הגבולות המוסריים- סימון הגבול החברתי בין טוב ורע

3.      תגובתה של החברה לסטייה מגבירה את האחדות החברתית- אישור מחדש של המכנה המשותף המוסרי המאחד את האנשים

4.      סטייה מעודדת שינוי חברתי- אנשים הסוטים מהנורמות מזיזים את גבולותיה המוסריים של החברה, מצביעים על חלופות לסטטוס קוו ומעודדים שינוי.

תיאוריית המתח של מרטון

חדשנות- הנסיון להשיג מטרה חברתית מקובלת(עושר) באמצעים בלתי מקובלים (סחר בסמים). המתח שבין ערכו הרב של העושר בתרבות שלנו לבין הסיכויים הקלושים להשיגו מעודד גנבות, סחר בסמים ועוד.

ריטואליזם- ריטואליסטים הם אנשים המיישבים את המתח הנוצר עקב הצלחה מוגבלת באמצעות המרת המטרות התרבותיות המקובלות במאמצים כמעט כפייתיים לחיות "באופן מכובד". הם נאחזים בקנאות בכלללי ההתנהגות החיצוניים עד כדי הסחת דעת מן המטרות הגדולות יותר.

נסגנות- "נשירה" מוחלטת, המתבטאת בשלילת המטרות התרבותיות והאמצעים להשגתן (אלכוהוליסטים, נרקומנים וכו').

תת תרבויות סוטות

סטיות פליליות נובעות לא רק מחוסר הזדמנויות לגיטימיות, אלא גם מקיומן של הזדמנויות בלתי לגטימיות. הבחירה בין סטייה לקונפורמיות נובעת ממבנה ההזדמנויות היחסי המעצב את חייהם של הצעירים.

            עבריינות נפוצה בקרב צעירים בני המעמד הנמוך, משום שסיכוייהם להשיג הצלחה בדרכים מקובלות קטנים משל כל האחרים. מילר מצביע על שישה מוקדי עניין המאפיינים תת תרבויות אלו:

1.      צרות הנובעות מקונפליקטים תכופים עם מורים ומשטרה

2.      קשיחות, סגידה לממדי הגוף

3.      ערמומיות (או חוכמת רחוב)

4.      התרגשות, ביקוש חוויות מרגשות

5.      אמונה בגורל, עקב תחושה של חוסר שליטה של הצעירים בחייהם

6.      אוטונומיה- שאיפה לחירות המתבטאת במקרים רבים באיבה כלפי דמיות סמכותיות.

ניתוח ע"פ גישת האינטראקציה הסימבולית

מנתחת את התהוות הסטייה כתהליך חברתי.

תיאוריית התיוג

סטייה וקונפורמיות נובעת מהאופן שבו אנשים מגיבים להתנהגותו ולא מההתנהגות עצמה. הבנייתה החברתית של המציאות היא תהליך משתנה של גילוי, הגדרה ותגובה.

סטייה ראשונית- מקרי הפרות נורמות המעוררים תגובה קלת ערך של הסביבה ומשפיעים השפעה מעטה על דימויו העצמי של האדם.

סטייה משנית- הפרת הנורמות נעשית לתופעה של קבע והאדם מאמץ לעצמו זהות סוטה. זוהי דוגמה לתיאורמה של תומאס שקובעת כי מצבים המוגדרים כממשיים הופכים לממשיים בתוצאותיהם.

סטיגמה- תיוג חברתי שלילי רב עוצמה, המשנה בקיצוניות את דימויו העצמי וזהותו החברתית של אדם.

            תיוג רטרוספקטיבי- בוחן את עברו של אדם בחינה סלקטיבית ומשוחדת לאור הסטיגמה הנוכחית שלו, במקום לנסות להתבונן בו בהגינות, מסלף את הביוגרפיה שלו.

מדיקליזציה של הסטייה

תרגום בעיות מוסריות וחוקיות למושגים רפואיים- שוני מהערכת אנשים כ"טובים" או "רעים" לאבחנות קליניות כמו "בריאים" או "חולים".  להחלטה אם להגדיר סטייה כעניין מוסרי או רפואי יש שלוש השלכות:

1.      היא קובעת מי מגיב לסטייה- משטרה מול מומחים קליניים למשל

2.      כיצד מגיבים לסטייה- עבריינים הראויים לעונש מול חולים הזקוקים לטיול

3.      אחריותו האישית של האדם הסוטה- אם אדם חולה הוא לא שולט במעשיו

תיאוריית ההתחברות הדיפרנציאלית של סאתרלנד

נטייתו של כל אדם לקונפורמיות או לסטייה תלויה בתכיפות היחסית של התחברותו עם אנשים המעודדים התנהגות מקובלת, או עם אנשים המעודדים הפרת נורמות.

תיאוריית הפיקוח של הירשי

הפיקוח החברתי מושתת על ציפיותיהם של בני אדם באשר לתוצאות התנהגותם (כולם רואים בסטייה פיתוי, אך המחשבה על העונש מספיקה כדי להרתיע את מרביתנו). קונפורמיות נובעת מארבעה סוים של פיקוח חברתי:

1.      קשר- קשרים חברתיים חזקים מעודדים קונפורמיות

2.      הזדמנות- ככל שישנן אפשרויות לגיטימיות רבות יותר, גוברים יתרונות הקונפורמיות

3.      מעורבות- מעורבות בפעילות לגיטימית מונעת סטייה

4.      אמונה- אמונה במוסר וכבוד כלפי דמויות סמכותיות ירסנו קונפורמיות

ניתוח לפי גישת הקונפליקט החברתי

ממחישה כיצד הגדרות הסטייה משקפות את אי השוויון החברתי. עוצמתם היחסית של קטגוריות של אנשים היא הקובעת מי יוגדר ומה יוגדר כסוטה.

סטייה ועוצמה

תיאוריה זו קושרת את הגדרות הסטייה למידת העוצמה ב-3 דרכים:

1.      הנורמות- החוקים והנורמות תומכים בדר"כ באינטרסים של העשירים ובעלי העוצמה

2.      אנשים בעלי עוצמה מסוגלים לנער מעצמם תוויות שליליות גם כאשר התנהגותם מעוררת ביקורת

3.      האמונה הרווחת שנורמות וחוקים הם טבעיים וטובים מסתירה מעיינינו את אופיים הפוליטי (האם הם הוגנים מיסודם).

סטייה וקפיטליזם

תוויות של סוטים מוצמדות לאנשים המשבשים את תפקודו של הקפיטליזם- עניים הגונבים מהעשירים, אנשים שאינם מסוגלים לעבוד, אנשים המעיזים להתנגד לסמכות, מי שמתנגד בגלוי לסטטוס קוו הקפיטליסטי. באופן הפוך, החברה מעניקה תוויות חיוביות לכל המסייעים לתפקודו של הקפיטליזם.

פשיעת צווארון לבן

פשעים המבוצעים ע"י אנשים בעלי עמדה חברתית גבוהה במהלך עיסוקיהם. נמצא כי ברוב המקרים בפשיעות אלו, תהיה תגובה מעטה והפרשה מסתיימת בדר"כ בדיון אזרחי ולא במשפט פלילי.

סטייה ורב גונית חברתית

סטייה וג'נדר- כל החברות בעולם מטילות על הנשים פיקוח נורמטיבי חמור יותר מאשר על הגברים.

לפי תיאוריית המתח המגדירה את הסטיות התרבותיות במונחים של הצלחה כספית, מעמצת אמת מידה גברים (הנשים חונכו להצלחה בקשריהן האישיים ותיאורייה נשית הייתה מצביעה על "המתח" הנובע מהתנגשויות בין האידיאל התרבותי של שוויון לבין המציאות של קיפוח נשים)

לפי תיאוריית התיוג עצם הליך התיוג כרוך בהטיות של רגע ג'נדר כיוון שאנו שופטים התנהגויות נשים וגברים ע"פ אמות מידה שונו. ההחלטה אם להגדיר מצב כסטייה ומי הסוטה, תלויה בזהות המינית של הקהל ושל הדמויות הפועלות.

גישת הקונפליקט החברתי, למרות שמתמקדת באי שוויון חברתי, התעלמה מחשיבות הג'נדר. למה נשים (שמצבן הכלכלי גרוע משל גברים), מבצעות הרבה פחות פשעים מגברים?)

פשעים הנובעים משנאה

משעה פלילי כנגד אדם או רכושו עקב מניעים של שנאה גזעית או אחרת.

פשיעה

הפרת חוקים פליליים שחוקקו רשויות הממשל. פשיעה כוללת שני יסודות: המעשה עצמו והכוונה הפלילית. . סוגי פשיעה- פשעים נגד האדם, עברות רכוש, פשעים ללא קורבן (שימוש בסמים, זנות והימורים)

הסטטיסטיקה הרשמית מלמדת ששיעורי הפשיעה מגיעים לשיאם בשנות ההתבגרות המאוחרת, ויורדים בהתמדה לאחר מכן. שלושה רבעים בן הנעצרים בשל עברות רכוש וכמעט תשעה מכל עזרה המואשמים בפשעים אלימים הם ממין זכר.

הענישה

ישנם ארבעה צידוקים עיקריים לענישה:

1.      גמול/ נקמה מוסרית- בה החברה גורמת לעבריין סבל בשיעור דומה לסבל שנגרם עקב העבירה

2.      הרתעה- נסיון לרפות את ידיהם של עבריינים באמצעות ענישה. הרתעה אישית לעבריין עצמו והרתעה כללית כדוגמה מרתיעה

3.      שיקום- תוכנית לתיקנו של העבריין כדי למנוע עבירות נוספות.

4.      הגנת החברה- שלילית יכולתו של העבריין לבצע פשעים נוספים (מאסר/הוצאה להורג).

אי שוויון חברתי (ריבוד): גזע ואתניות, מין ומגדר

ריבוד חברתי- שיטה שלפיה חברה מדרגת קטגוריות של אנשים בסולם היררכי. הריבוד החברתי מושתת על ארבעה עקרונות בסיסיים:

1.      ריבוד חברתי אינו השתקפות פשוטה של הבדלים בין יחידים, כי אם מאפיין של חברה.

2.      הריבוד החברתי נשמר לאורך הדורות

ניעות חברתית-שינוי בעמדה של אדם בהיררכיה החברתית

3.      הריבוד החברתי הוא אוניברסאלי, אך משתנה ממקום למקום (מצוי בכל מקום, אך מימדי אי השוויון משתנים בין חברה לחברה).

4.      ריבוד חברתי מתבטא גם באי שוויון וגם באמונות- הגדרת הסדרים מסוימים כהוגנים.

שיטות של קסטות ומעמדות

מערכות סגורות- אינן מתירות שינויים רבים בדירוג החברתי. מערכות פתוחות- מאפשרות ניעות חברתית

שיטת הקסטות- ריבוד חברתי המבוסס על השתייכות מלידה- מוצא האדם (מדובר במערכת סגורה). בדר" מדובר בארצות חקלאיות (הודו ודרום אפריקה למשל).

-          ישנה הדרישה שאנשים יתחתנו עם בני דרגה שווה לשלהם=נישואים אנדוגמיים.

-          ישנה דרישה שאנשים יישארו בחברת בני סוגם

-          שיטה זו נשענת על אמונות תרבותיות עמוקות

השיטה המעמדית-ריבוד חברתי מבוסס על הישגים אישיים. שיטה זו פתוחה יותר ומאפשרת ניעות חברתית.

            הלימת סטטוס- מידת ההתאמה בין עמדותיו של אדם בסולומות חברתיים שונים (למשל פרופסור בעל דרגה גבוהה ויוקרה חברתית אך בעל הכנסה נמוכה)

            ניעות חברתית מבנית- שינוי בעמדה החברתית של מספר רב של אנשים, הנובע משינויים בחברה עצמה יותר מאשר ממאמצים אישיים (למשל צמיחה של בירוקרטיה שעודדה מספר עצום של אזרחים לעבור מהחקלאות למשרד).

אידיאולוגיה: הכוח המשמר את הריבוד

התמדת ההיררכיות החברתית מתרחשות בשל אידיאולוגיה-אמונות תרבותיות המשמשות להצדקת ריבוד חברתי. כל אמונה התומכת ביתרונותיהן של האליטות העשירות ומלמדת שהעניים ראויים לגורלם המר. למשל, הטענה שהעשירים פיקחים והעניים עצלנים היא בגדר אידיאולוגיה.

כל שיטה של קסטות מתבססת על ההנחה שהדירוג החברתי הוא תוצאה של סדר "טבעי".

בימי הביניים אי השוויון נראה כרצון אלוהי, ואילו כיום, הריבוד משקף את אי השוויון במאמצים וביכולת.

הפונקציות של ריבוד חברתי

1.      אי השוויון החברתי ממלא תפקיד חיוני בתפקודה של החברה

התזה של דייויס ומור- לריבוד חברתי יש השלכות מועילות על תפקודה של החברה. החברות שהחברה מייחסת להן חשיבות מכרעת חייבות להניב שכר מספק כדי למשוך אליהן כישרונות מעיסוקים חשובים פחות.

            מריטוקרטיה- שיטה של ריבוד חברתי המבוססת על ההצטיינות האישית- שיטה מעמדית טהורה הגומלת לכל אחד על יכולת ומאמץ. חברה כזו תתאפיין בניעות חברתית רבה.

מדוע לא מהפכה מרקסיסטית?

על אף הריבוד הנמשך, החברה האמריקאית הצליחה לעגל רבים מן הקצוות המחוספסים של הקפיטליזם, מה שגרם לקונפליקט חברתי פחות חריף מכפי שהיה בסוף המאה ה-19. ההתפתחויות:

1.      התפצלות המעמד הקפיטליסטי

2.      עיסוקי צווארון לבן ועליית רמת החיים- עקב ניעות חברתית גבוהה, הפער בין עשירים לעניים פחות עמוק מבימיו של מרקס.

3.      התארגנות נרחבת יותר של עובדים- גבר כוחם הארגוני של העובדים

4.      אמצעי הגנה חוקיים נרחבים יותר- חוקקו חוקים רבים המגנים על זכויות העובדים

עמדה הפוכה

1.      העושר עדיין מרוכז ביותר

2.      משרות צווארון לבן מציעות תמורה מעטה לעובדים

3.      התקדמות מצריכה מאבק- רבות מזכויותיהם של העובדים הושגו בדרך שתיאר מרקס-ע"י קונפליקט מעמדי.

4.      החוק עדיין מפלה לטובה את העשירים

סטטוס סוציו כלכלי-דירוג חברתי מורכב המבוסס על מימדים שונים של אי שוויון

מקס ובר איבחן שלושה מימדים שונים של אי שוויון חברתי: מעמד כלכלי, סטטוס חברתי או יוקרה ועוצמה. פעולתם המשותפת של שלושה מימדים אלה יוצרת היררכיה מורכבת של עמדות סוציו-כלכליות.

מרקס האמין שבעתיד יהיה ניתן להקטין במידה מכרעת את הריבוד החברתי באמצעות ביטול הבעלות הפרטית על אמצעי היצור, ובר טען כי זה אומנם יצמצם את הפערים הכלכליים, אך כך ייגבר משקלה של העוצמה המבוססת על העמדה הארגונית. ובר חזה כי מהפכה סוציאלית עלולה להגביר את אי השוויון ע"י הרחבת רשויות הממשל, וריכוז העוצמה בידי אליטה פוליטית.

עקומת קוזנץ- לאורך ההיסטוריה האנושית, ההתקדמות הטכנולוגית מגבירה תחילה את עוצמת הריבוד החברתי, אך לאחר מכן ממתנת אותה. אי שוויון חברתי מסייע לתפקודן של חברות חקלאיות, אך חברות מתועשות מפיקות תועלת מאקלים שוויוני יותר.

מין וג'נדר

מין- ההבדל הביולוגי בין נקבות לזכרים

ג'נדר- המשמעות שהחברה מייחסת להשתייכות למין הנשי או הגברי (התנהגות, מחשבות, תחושות, הבדלי עוצמה וכו').

פטריארכאליות (לעומת מטריארכאליות)- צורת ארגון חברתי שבה גברים שולטים בנשים.

סקסיזם- האמונה שאחד המינים עולה מעצם טבעו על האחר (אחד מהיסודות האידיאולוגיים החשובים של הפטריארכאליות)

תפקידי ג'נדר- עמדות ופעילויות שהחברה קושרת לכל מין

כשדימויי ג'נדר תרבותיים נוקשים מכתיבים את תחושותיהם, מחשבותיהם ופעולותיהם של בני האדם, אין ביכולתם לפתח ולבטא בחופשיות את מלא סגולותיהם האנושיות.

עולמן של הנקבות בנוי על פאסיביות ורגשנות, ועולמם של הזכרים, מושתת על עצמאות ופעלתנות.

ריבוד ע"פ ג'נדר- מתאר את החלוקה האי שוויונית של עושר, עוצמה וזכויות יתר בחברה בין שני המינים. ככל שהתפקיד יוקרתי יותר, רבים יותר הסיכויים שיהיה בידי גבר.          

            הגבר האופייני עדיין מצפה להכרת תודה על כל נקיפת אצבע בביתו, ולעומת זאת, מקבל את תרומתה של האישה כמובנת מאליה.

נשים בנות מיעוטים

נשים בנות מיעוטים סובלות מאפליה כפולה- מוטלות עליהן כל המגבלות הנובעות מהיותן נשים ובשל מוצאן האתני. בימים של שפל כלכלי, נשים בנות מיעוטים תהיינה הראשונות שתיפולנה לירידת שכר ולאבטלה.

-          הרמן טוענת כי אלימות היא בעצם אסטרטגיה המשמשת גברים כדי להטיל את הרותם על נשים. תכליתה של האלימות המינית היא עוצמה ולא מין, ויש להבינה כאחד מביטויי הריבוד ע"פ הג'נדר.

-          פורנוגרפיה היא אמצעי של עוצמה, משום שהיא מפחת את הרעיון שגברים אמורים לשלוט ביחסי מין ובנשים.

ניתוח תיאורטי של הג'נדר

ניתוח סטרוקטורלי-פונקציונאלי

הפרדיגמה הזו רואה בחברה מערכת מורכבת שחלקיה נפרדים, אך משתלבים לשלמות אחת. ע"פ תפיסה זו, כל מבנה חברתי תורם לתפקודה הכולל של החברה.

לפי פרסונס הבדלי הג'נדר מסייעים לאינטגרציה של חברה- הג'נדר בונה מערכת של תפקידים משלימים הן מבחינה סטרוקטורלית (האופן שבו אנשים מתנהגים) ומבחינה מוסרית (הדברים שאנשים מאמינים בהם).

ניתוח ע"פ גישת הקונפליקט

הג'נדר מוצא את ביטויו בפערי עוצמה. תפיסות הג'נדר אינן תורמות לגיבוש חברתי, אלא למתח ולמלחמת מינים. החברה מפלה נשים בחלוקת עושר, עוצמה וזכויות יתר.

פמיניזם

קריאה לשוויון חברתי בין המינים, בניגוד לפטריארכאליות ולסקסיזם. אנשים פמניסטים דוגלים בחמישה עקרונות כלליים:

1.      הצורך בשינוי-קורא לשוויון חברתי בין נשים לגברים

2.      הרחבת חופש הבחירה האנושי

3.      ביטול הריבוד ע"פ הג'נדר

4.      מיגור האלימות המינית

5.      קידום האוטונומיה המינית- דוגל בשליטתן של הנשים במיניותן ובהריונותיהן

-          פמיניזם ליברלי- כל אדם רשאי לפתח את כישרונותיו ולקדם את מטרותיו. הפמיניסטיות הליברליות ומכות במשפחה כמוסד חברתי, אך מאמינות שהמשפחה חייבת להשתנות כדי לענות על צורכיהם של נשים וגברים גם יחד (צריך באופן אישי ועצמאי לפעול לשינוי)

-          פמיניזם סוציאליסטי- לדעתן יש לשנות את המשפחה הבורגנית ולשים ק ל"עבדות הביתית" של האישה בעזרת אמצעים קולקטיביים לחלוקת הנטל (גברים ונשים צריכים להיאבק על חירותם האישית ולא באופן אישי).

-          פמיניזם רדיקלי- הדרך היחדיה השיג שוויון בין המינים היא באמצעות ביטולו המוחלט של מושג הג'נדר בתרבות.  נושאות את עיניהן לטכנולוגיות רבייה חדשות שינתקו את הקשר בין גוף האישה ללידת ילדים.

מוסדות חברתיים: חינוך, משפחה ודת

משוניס, ג',  ג'. (1999). סוציולוגיה (עמ' 504-526). תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

חינוך- המוסד החברתי שבאמצעותו החברה מנחילה לחברה ידע- לרבות עובדות יסוד, מיומנויות מקצועיות ונורמות וערכים תרבותיים.

            השכלה פורמאלית- לימודים בהדרכת מורים שהוכשרו לכך במיוחד.

לכל הארצות נמוכות ההכנסה ישנה נגישות מוגבלת לרכישת השכלה פורמאלי. . חברות תעשייתיות גבוהות הכנסה דוגלות בעקרון של הקניית השכלה פורמאלית לכול.

דפוסי החינוך מעוצבים ע"י מוסדות וכוחות חברתיים אחרים. בארצות עניות ילדים נוטים לעבוד יותר מללמוד, ובארצות כגון הודו, החינוך נושא את חותם הפטריארכאליות. ארצות עשירות מאמצות חוקי חינוך חובה הן כדי להכשיר כוח עבודה לתעשייה, והן כדי להיענות לתביעות לדמוקרטיה פוליטית. מערכת החינוך משקפת גם ערכים תרבותיים (תחרותיות קיצונית ביפן) וריבוד חברתי (למשל בבתי הספר הבריטים).

הפונקציות של ההשכלה הפורמאלית-ניתוח סטרוקטורלי פונקציונאלי

ממקד את תשומת הלב בדרים שהם החינוך הפורמאלי תורם לתפקודה וליציבותה של החברה.

חיברות- מערת חינוך מהמסתייעת בסגל מקצועי מאומן להנחלת הידע הדרוש למילוי תפקידי המבוגרים. בתי הספר גם מקנים נורמות וערכים תרבותיים (שיעורי אזרחות למשל, או באמצעות פעולתה של כיתת הלימוד עצמה).

חידושים תרבותיים- מערכות החינוך גם יוצרות תרבות, מעודדות חשיבה ביקורתית ותורמות להתפתחויות רעיונות חדשים (מחקרים באוניברסיטאות למשל).

אינטגרציה חברתית- מערכת החינוך פועלת לגיבוש המוני אדם לשלמות מלוכדת.

מיקום חברתי- הלימודים הפורמאליים מסייעים לאנשים צעירים לאמץ את הסטטוסים המוסכמים בחברה, ולמלא תפקידים התורמים להתמדת דפוסי חייה.

פונקציות סמויות של השכלה פורמאלית- השגחה על ילדים, עידוד לקונפורמיות חברתית, מספקת פתרון לאלפי אנשים צעירים שהיו אולי מתקשים להשיג עבודה (וממשיכים ללמוד בהשכלה גבוהה), מסייעים לקשור קשרים ולהקים רשתות

השכלה פורמאלית ואי שוויון חברתי

גישת הקונפליקט החברתי טוענת כי מערכת החינוך נוהגת להתאים את הלימודים לרקעם החברתי של התלמידים ובכך תורמת להנצחת אי השוויון החברתי (חינוך לנערים ולא לנערות למשל והדגשת דמויות גבריות בהיסטוריה לעומת גיבורות נשיות).

פיקוח חברתי- הלימודים הם אמצעי של פיקוח חברתי המעודד השלמה עם הסטטוס קוו. תוכנית לימודים סמויה, החדרה עקיפה ומתוחכמת של רעיונות פוליטיים או תרבותיים לכיתת הלימוד.

מבחנים מתוקננים-השאלות משקפות בהכרח את התרבות הדומיננטית של החברה, ועל כן מציבות את המיעוטים בעמדה נחותה.

הסללה- שיבוץ התלמידים למסלולים שונים של תוכניות לימוד. הרקע החברתי משפיע על הסללה, לא פחות מן הכשרונות האישיים ומשמש אסטרטגיה להנצחת זכויות יתר.

אי שוויון בית בתי ספר-הבדל בין בתי ספר ציבוריים ופרטיים ואי שוויון בתוך בתי הספר הציבוריים עצמם

נגישות להשכלה גבוהה- הגורם העיקרי המשפיע על הנגישות להשכלה גבוהה בארה"ב הוא כסף (מה שגורם לכך שפחות בני מיעוטים ילמדו באוניברסיטאות, או ילכו לקולג'ים פחות יקרים). הלימודים באוניברסיטאות מבטיחים גם הכנסה גבוהה יותר בהמשך (משמר את הרקע החברתי).

קרדנשיאליזם-הערכת אדם על פי תוארי ההשכלה שלו.

            לפי נקודת מבט סטרוקטואלית-פונקציונאלית- זו דרכה של החברה להבטיח שאת התפקידים החשובים ימלאו אנשים שהוכשרו לכך. אך במקרים רבים אין קשר בין התואר והמשימה המעשית של המשרה והתארים משמשים דרך מקוצרת לאיתור האנשים בעלי הגינונים החברתיים, העמדות, ואפילו צבע העור שהמעסיקים מעוניינית בהם.

זכויות יתר וסגולות אישיות- הלימודים הופכים זכויות יתר חברתיות לסגולות אישיות.

בעיות בבתי הספר

הבעיות הגלויות ביותר של בתי הספר הן היעדר משמעת ואלימות פיזית. פריעת החוק מחלחלת לבתי הספר מהחברה הסובבת אותם.

תאודור סיזר מונה 5 מאפיינים המכשילים את החינוך בבתי הספר:

1.      אחידות נוקשה- חוסר רגישות לאופיין התרבותי של קהילות מקומיות

2.      שימוש במדדים מספריים- התעלמות מהיבטים שאינם ניתנים למדידה כמותית.

3.      ציפיות נוקשות

4.      התמחות- אף אחד לא מכיר ומעריך את התלמיד השלם

5.      אחריות אישית מעטה

כרבע מהילדים המוגבלים בארה"ב, לומדים במוסדות מיוחדים. השאר לומדים בבתי הספר הציבוריים, ורבים משתתפים בכיתות הרגילות. הדבר משקף משיניות של שילוב ב"זרם המרכזי", או במילים אחרות, שילוב תלמידים מיוחדים במערכת החינוך הכללית. מדיניות זו יעילה פחות כשמדובר בילדים בעלי מגבלות שכליות או נפשיות חמורות.

חיברות

משוניס, ג',  ג'. (1999). סוציולוגיה (עמ' 120-144). תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

חיברות (סוציאליזציה)- ההתנסות החברתית המתמדת שבאמצעותה אנו מפתחים את הפוטנציאל האנושי הגלום בנו ולומדים את דפוסי התרבות שלנו

            השפעתה של החברה על עיצוב ההתנהגות האנושית, גדולה מזו של התורשה. יצירת תרבות היא ביטוי מובהק של טבענו האנושי והתורשה והסביבה קשורות זו לזו.

פרויד

פרויד טען כי בני האדם מגיבים לשני צרכים- אינסטינקט החיים (ארוס)- הצורך של אנשים להתקרב זה אל זה

אינסטינקט המוות (נטוס)- דחף תוקפני. שני כוחות מנוגדים אלו, הם מקור של מתחים עמוקים.

איד- דחפיו הבסיסיים של האדם

אגו- המושג הפרודיאני למאמציו המודעים של כל אדם ליישב בין דחפי ההנאה הטבועים בו מהלידה לבין תביעותיה של החברה

סופר אגו- המושג הפרוידיאני לחותמה של התרבות על אישיותו של הפרט המתבטא בערכים ונורמות

עצמי ממד האישיות המורכב בן המודעות העצמית והדימוי העצמי של הפרט

            ההדחקה- ריסון הדחפים האנושיים

            עידון- הפיכת דחפים אנוכיים ביסודם להתנהגות מקובלת מבחינה חברתית

פיאז'ה

חקר כיצד אנשים חושבים ומבינים. חשיבתם של הילדים עוברת שינויים מבניים ככל שהם מתבגרים מבחינה ביולוגית וצוברים נסיון חברתי.

השלב הסנסורי מוטורי- השלב הראשון (עד גיל שנתיים)-דרגת ההתפתחות האנושית שבה פרטים מכירים את העולם רק באמצעות החושים

השלב הטרום-אופרציונאלי- דרגת ההתפתחות האנושית שבה פרטים מתחילים לראשונה להשתמש בשפה ובסמלים אחרים. בשלב זה רואים את העולם באופן אגוצנטרי לחלוטין.

שלב האופרציות הקונקרטיות-  (בין גיל 7-11)-דרגת ההתפתחות האנושית שבה פרטים מתחילים להבחין בקיומם של קשרים סיבתיים בסביבתם. בשלב זה הילדים גם מתחילים להשתחרר מהאגוצנטריות.

שלב האופרציות הפורמאליות- דרגת ההתפתחות האנושית שבה אנשים מסוגלים לחשוב באופן מופשט וביקורתי

לורנס קוהלברג

טען שהחשיבה המוסרית מתפתחת בשלבים:

שלב ראשון- טרום קונבנציונאלית- "טוב" משמעותו "מה שמשרת את צרכי/מה שנעים לי"

שלב שני-הדרגה הקונבנציונאלית- מתחיל בגיל ההתבגרות (מקביל לשלב האופרציות הפורמאליות של פיאז'ה)- טוב ורע מוגדרים לפי ציפיותיהם של ההורים וע"פ הנורמות התרבותיות. מביאים בחשבון גם מעשים וגם את הכוונות המסתתרות מאחוריהם

שלב שלישי- הדרגה הפוט-קונבנציונאלית- מתבוננים מעבר לנורמות הרווחות בחברה שלהם, ונותנים דעתם לעקרונות מוסר מופשטים יותר (בחינה יותר פילוסופית).

קרול גיליגן

נטלה על עצמה להשוות באופן שיטתי את ההתפתחות המוסרית של נערות ונערים- שני המינים שופטים שאלות מוסריות מנקודות ראות שונות.

            נקודת ראותם של נערים מבוססת על צדק (עקרונות וכללים המגדירים טוב ורע)- גניבה פסולה כי זו עבירה על החוק

            נקודת ראותן של נערות מבוססות על דאגה ואחריות, שופטות מצבים לאור זיקתם ליחסים ונאמנויות אישיות- נערות יתייחסו למניעיו של הגנב.

ג'ורג' הרברט מיד

ביהביוריזם חברתי- כוח הסביבה בעיצוב ההתנהגות האנושית. התמקד בחשיבה פנימית שנחשבה בעיניו לסימן ההיכר של המין האנושי.

העצמי- מימד של האישיות המורכב מהמודעות העצמית והדימוי העצמי של הפרט

            העצמי מתהווה מן ההתנסות החברתית. אנו מפרשים פעולות לפי הכוונות שמייחסים להן.

            אינטראקציה חברתית מחייבת אותנו לראות את עצמנו בעיניהם של אחרים ('נטילת תפקידו של האחר').

האני במראה- המושג של קולי לדימויים העצמי של בני האדם המבוסס על האופן שבו הם מאמינים שאחרים רואים אותם

העצמי מורכב משני מרכיבים:

I-                    מרכיב הסובייקט- המרכיב הפעיל והספונטני של בני האדם

ME-      מרכיב האובייקט-נטילת תפקידו של האחר (איך אחרים מגיבים כלפינו)

ילדים לומדים להשתמש בשפה ובסמלים בדרך של משחק- משלב החיקוי דרך המשחק הפשוט, ועד למשחקים המורכבים כמו ספורט קבוצתי.

האחר המוכלל (Generalized other)- נורמות וערכים התרבותיים הנפוצים המשמשים לנו כאמות מידה להערכה עצמית

            תהליך החיברות נמשך כל עוד אנו ממשיכים בהתנסויות חברתיות, ונסיבות משתנות עשויות לעצב את העצמי שלנו מחדש.

סוכני חיברות

מספר מסגרות חברתיות מוכרות ממלאות תפקיד חשוב בתהליך החיברות

משפחה

בית ספר

קבוצת השווים- חיברות מטרים- לימוד חברתי שתכליתו השגת עמדה מיוחלת (אנשים מושפעים גם מקבוצת השווים שהם שואפים להצטרף אליה)

תקשורת המונים

מסלול החיים

למרות שכל שלב של החיים קשור לתהליך ההתבגרות הביולוגי, מסלול החיים הוא במידה רבה תוצר חברתי. מסיבה זו אנשים בני חברות שונות עשויים לעבור כל אחד מהשלבים בדרך שונה או לפסוח עליו לחלוטין. בנוסף, של שלב במסלול החיים, בכל חברה, כרוך בבעיות ובשינויים אופייניים המחייבים לימוד דברים חדשים  והשכחת שגרות ישנות.

קוהורטה- קטגוריה של אנשים בעלי מכנה משותף, בדר"כ הגיל. אנשים המשתייכים לאותה קוהורטה מושפעים בדר"כ מאותן מגמות כלכליות ותרבותיות, ועל כן משמיעים השקפות דומות ומצדדים בערכים דומים.

חיברות מחדש: ארגונים כוללניים

ארגון כוללני- מסגרת שבה אנשים מבודדים מהעולם החיצוני וחייהם מוכתבים ע"י סגל מנהלי (בתי סוהר, בתי חולים לחולי נפש וכו')

חיברות מחדש- שינוי יסודי של אישיות השוכן או החוסה ע"י פיקוח מכוון על סביבתו

            תהליך החיברות מחדש הוא דו שלבי- בשלב הראשון אנשי הסגל מנסים לשבור את עצמאותו וזהותו של השוכן החדש- השוכנים למשל נדרשים למסור את חפציהם האישיים, תספורת אחידה, קבלת מספר סידורי ועוד. בארגון הכוללני השוכן מאבד כל זכות לפרטיות. השלב השני כולל מאמצים שיטתיים לבנות לשוכן זהות עצמית חדשה ע"י מערכת של שכר ועונש.

סיכום מאמר משוניס-פרק 7

קבוצות

קבוצה חברתית- שני אנשים או יותר המזדהים זה עם זה ומקיימים ביניהם אינטראקציה. הקבוצה מאגדת אנשים בעלי חוויות, נאמנויות ואינטרסים משותפים.

קטגוריה- אנשים בעלי סטטוס משותף. קטגוריות אינן נחשבות לקבוצות כי רוב האנשים בקטגוריה אינם מכירים זה את זה.

קהל- התכנסות זמנית של יחידים שעשויים, או לא, לקיים ביניהם אינטראקציה. נסיבות מסוימות עשויות קהל לקבוצה, ע"י חוויות יוצאות דופן המשמשות בסיס לקשרים ממושכים.

הקבוצות החברתיות מתחלקות לשני סוגים ע"פ רמת המעורבות האישית של החברים בהן:

קבוצה ראשונית- קבוצה חברתית קטנה שהקשרים בין חבריה אישיים ומתמידים. זוהי קבוצה המאופיינת בקשרים ראשוניים. המשפחה היא הקבוצה הראשוני החשובה ביותר בכל חברה.

קבוצות ראשוניות הן בעלות חשיבות ראשונית בתהליך החיברות, ומעצבות את עמדותינו, התנהגותנו וזהותנו החברתית. חוסנם משרה עלינו תחושה מרגיעה של ביטחון ובקרבם אנחנו יכולים להיות "עצמנו". אנשי הקבוצה רואים בד"כ בקבוצה הראשונית מטרה בפני עצמה, ולא אמצעי למטרה אחרת. חברי הקבוצה הראשונים רואים זה את זה כמיוחדים וחסרי תחליף גם אם אינם חיים בשלום.

            קבוצה משנית –קבוצה חברתית אימפרסונאלית וגדולה, שחבריה בעלי אינטרס משותף או עוסקים בפעילות משותפת. קבוצה זו מאופיינת בקשרים בזיקה רגשית חלשה ובהיכרות אישית שטחית. משך קיומן של קבוצות אלו אינו קבוע ולרוב קצר טווח וחסר משמעות מיוחדת.

עם חלוף הזמן קבוצה משנית עשויה להפוך לראשונית  (לדוגמא, לעיתים כשאנשים עובדים יחד במשרד). הגישה לקבוצה המשנית היא נטולת רגשות ובלתי מחייבת, משום שחבריהן רואים זה בזה רק כאמצעי להגשמת מטרות מוגבלות- מגלים אוריינטציה תכליתית.

	קבוצה ראשונית	קבוצה משנית
איכות הקשרים	אוריינטציה אישית	אוריינטציה תכליתית
משך הקשרים	לרוב ארוכי טווח	משתנה: לרוב קצרי טווח
היקף הקשרים	רחב: כולל פעילות רבה	צר: כולל פעילות מועטה
תפיסה סובייקטיבית של הקשרים	כמטרות בפני עצמן	כאמצעים למטרה
דוגמאות אופייניות	משפחות, חוגי ידידים	עמיתים לעבודה, ארגונים פוליטיים

מנהיגות קבוצתית- אחד המימדים החשובים של הדינמיקה הקבוצתית.

מנהיגות אינסטרומנטאלית- הובלת קבוצה לצורך מילוי משימות (במשפחה הצפון אמריקאית, מנהיגות זו תישמר לגברים)

מנהיגות הבעתית- מתמקדת ברווחה הקולקטיבית. מתמקדים בחיזוק רוחם של חבריה ובצמצום המתחים והקונפליקטים ביניהם (תחומן המסורתי של הנשים).

שלושה סגנונות מנהיגות:

1.      מנהיגות אוטוריטארית- מדגישה את היעדים האינסטרומנטליים. מקבלים את ההחלטות בעצמם ודורשים צייתנות. נחוש ומהיר החלטה, זוכה לשבחים בעיתות משבר

2.      מנהיגות דמוקרטית-חותרת לשיתוף כל החברים בתהליך קבלת ההחלטות. מתקשים לתפקד בעיתות משבר

3.      מנהיגות לסה פר (איש הישר בעיניו יעשה)- ללא התערבות. דרך פחות מועילה לקידום מטרות הקבוצה.

קונפורמיות קבוצתית

מחקרו של אש-

חשף במחקר קלאסי את כוחה של הקונפורמיות הקבוצתית. הוא גייס סטודנטים לניסוי שנועד כביכול לעסוק בתפיסה חזותית, אולם בטרם החל הניסוי גילה למשתתפים בכל קבוצה קטנה, חוץ מלאחד, שמטרתם האמתית היא להפעיל לחץ קבוצתי על המשתתף הנותר. הוצגו להם שלושה קווים זהים והם התבקשו להגיד איזה קו שונה באורכו. אש גילה ששליש מהנחקרים בחרו "ליישר קו" עם האחרים באמצעות מתן תשובות בלתי נכונות. מחקרו מלמד שרבים מאתנו מוכנים לוותר על שיפוטם העצמי, ובלבד שלא להיות שונים מאחרים, אפילו לא מאנשים בלתי מוכרים להם.

מחקרו של מילגרם-

מילגרם לקח אנשים ואמר להם שהם משתתפים בניסוי על השפעתה של הענישה על הלמידה. הוא הושיב אותם סמוך לאדם אחר ונתן להם את תפקיד "המורה". ה"תלמיד" ישב על כיסא "חשמלי" והמורה התבקש לקרוא זוגות של מילים בשלב השני הוא אמר את המילה הראשונה והתלמיד היה צריך להשלים. בכל מקרה של טעות המורה היה אמור לתת לתלמיד "מכת חשמל" ולאט לאט העלו את העוצמה של מכות החשמל. התוצאות מלמדות על נכונותם הרבה של אנשים מן השורה לציית לדמות סמכותית. ניסוי נוסף שערך היה על מנת לבדוק אם אנשים יגיבו באופן קונפורמי לעידודם של משתפי פעולה אחרים בקבוצה לתת מכות חשמל לתלמיד. מחקר זה מעיד שאנחנו מגלים נכונות מפתיעה למלא הוראות גם של קבוצות של בני אדם רגילים (ולא סמכותיים).

מחקרו של ג'ניס-

חשיבת יחד (groupthink)- תהליך המתבטא בנטייתם של חברי קבוצה לקונפורמיות (קונפורמיות= הליכה בתלם) באמצעות אימוץ תפיסה צרה משותפת בנושא מסוים.ג'ניס טען שגם מומחים נכנעים ללחץ קבוצתי ונוטים לפעול בדרך זו. כמו כן, פעמים רבות חברי הקבוצה מחפשים קונצנזוס מהיר שישים קץ לוויכוח וייתן נקודות ראות חלופיות.

קבוצת התייחסות- קבוצה חברתית המשמשת נקודת מוצא השוואתית לגיבוש עמדות או לקבלת החלטות. קבוצת ההתייחסות עשויה להיות ראשונית או משנית.

מחקרו של סטופר- ערכו מחקר קלאסי על דינאמיקה של קבוצות התייחסות בעת מלחמת העולם השנייה. החיילים התבקשו להעריך את סיכויו של חייל ממושמע להעלות בסולם הדרגות. חיילים ביחידות ששיעורי הקידום בהן היו נמוכים, גילו אופטימיות רבה יותר באשר לסיכוייהם לעלות בסולם. הסבר- ביחידות בעלות שיעור התקדמות נמוך, אנשים ראו שחבריהם אינם חולפים על פניהם. הם אומנם לא התקדמו, אך לא התעוררה בהם תחושת קיפוח "צרת רבים חצי נחמד".

מחקרו של סטופר מלמד שכשאנו תופסים את מצבנו אנחנו בוחרים בקבוצות חברתיות מוגדרות ומשתמשים בהן כאמת מידה לקביעת עמדתנו.

קבוצות "אנחנו" וקבוצות "האחרים"-

מאפיין מרכזי נוסף של הדינמיקה הקבוצתית הוא בניגוד שבין קבוצות ה"אנחנו" לקבוצות "האחרים".

קבוצת ה"אנחנו" (ingroup)– קבוצה חברתית שחבריה מוקירים אותה ונאמנים לה.

קבוצת ה"אחרים" (outgroup)–קבוצה חברתית שאנו חשים כלפיה תחרות או התנגדות.

החיים החברתיים הם משחק הגומלין בין שני סוגי הקבוצות. החלוקה לקבוצות מבוססת תמיד על העיקרון ש"אנחנו" מצטיינים בתכונות יקרות ערך, ואילו ה"אחרים" חסרים אותם.

מתחים בין קבוצות מסייעים לא אחת להדגשת גבולותיהן ומקנים לאנשים תחושה ברורה של זהות חברתית. עם זאת, צורה זו של דינמיקה מעודדת גם עיוותי מציאות המשרתים מטרות אנוכיות.

גודל הקבוצה

הדיאדה (Dyad)- קבוצה חברתית של שני חברים.

האינטראקציה החברתית בדיאדה לרוב חזקה ומרוכזת יותר מבקבוצות גדולות ממנה, משום שביחסים של אחד על אחד כל אחד זוכה לתשומת לב. הדיאדות מעצם טבען אינן יציבות, שני חבריה חייבים לדאוג ללא הרף להמשך קיומם של היחסים. במידה ואחד מחבריה הקבוצה עוזב אותה הקבוצה תתפרק.

בחברה המערבית בנישואין הם דיאדיים, לעומת בחברות אחרות שבהן מסגרת הנישואין עשויה לכלול יותר משני אנשים. במקרה זה משק הבית יציב יותר, אך קשרי הנישואין עצמם חלשים.

הטריאדה-היא קבוצה חברתית של שלושה חברים. היא יציבה יותר מן הדיאדה משום שכל אימת שמתערערים היחסים בין שני החברים יכול השלישי לפשר ביניהם ולשמור על שלמות הקבוצה.

-          ככל שקבוצה גדלה מעבר לשלושה חברים יציבותה גוברת, אך בו בזמן נחלשים האינטראקציות והקשרים האישים בה והיא מתבססת יותר על חוקים וכללים פורמאליים.

-          ככל שמספר חברי הקבוצה גדול יותר הקבוצה נחשפת לאופני התנהגות חדשים.

-          האם יש לחברה גודל אידאלי? תלוי במטרת הקבוצה. אם אדם מחפש סיפוק אישי הוא יקבל זאת מקבוצות קטנות יותר אך אם הוא מחפש סיפוק משימתי הוא ישיג אותו בארגונים גדולים יותר.

רב-גוניות חברתית-

ארבע דרכים שבהן מאפייני הקבוצות החברתיות משפיעים על הקשרים הבין קבוצתיים:

1.      קבוצות גדולות פונות פנימה-ככל שהקבוצה גדולה יותר, כך גוברת נטייתם של חבריה להגביל את עצמם למגעים בינם לבין עצמם. ככל שהקבוצה קטנה יותר, עולים הסיכויים שחבריה לא יסתפקו בחוג חברתי מיידי.

2.      קבוצות הטרוגניות פונות החוצה- ככל שהרכבה הפנימי של קבוצה הטרוגני יותר, גוברת נטייתם לבוא במגע עם חברים של קבוצות אחרות.

3.      דרגה חברתית שווה מעודדת מגעים- סביבה שבה הקבוצות נהנות מעמדה שווה יחסית, מעודדת אנשים להתערב זה בזה וליזום קשרים חברתיים

4.      גבולות פיזיים יוצרים גבולות חברתיים-מרחב פיזי משפיע על סיכויים להתוות מגעים בין קבוצות.

רשתות

רשת- מרקם של קשרים חבריים המחברים אנשים שיש ביניהם רק מידה קטנה של הזדהות ואינטראקציה. בדר"כ הרשת כוללת אנשים שאנו יודעים על קיומם, אך מתקשרים איתם לעיתים נדירות.

       קשרי הרשתות משמשים לנו ככלי עזר חשוב (מציאת עבודה למשל)

       גורם נוסף המשפיע על עיצוב הרשתות הוא ג'נדר. הנשים כוללות בדר"כ יותר קרובי משפחה, ורשתות הגברים כוללות יותר חברים לעבודה.