מבוא לסוציולוגיה - שיעור 3

*לקרוא לשבוע הבא את שני הפריטים הקשורים לתרבות: פרק של משוניס ומאמר בנוגע לתסרוקות.

פרדיגמת הקונפליקט החברתי

מנוגדת לפרדיגמת הסטרקטורליזם-פונקציונאלי ותופסת את העולפ כזירת קרב. הפרדיגמה הראשונה משייכת את העו"ס למוסדות ורואה אותו כמשרת אותם.         

קארל מרקס - אחד מאבות הסוציולוגיה, חי במאה ה-19. חי רב חייו הבוגרים בלונדון שהייתה בירה עשירה ומפוארת. הוא שם לב לכח הגדול של בתי החרושת שהוקמו באירופה. הוא נדהם מהאופן בו העושר שנוצר נשאר בידיהם של מעטים לכדי יצירת חברתיים עצומים ותהה לגבי האופן בו זה קורה. כמו כן, תהה לגבי האופן בו ניתן ליצור שינוי. הוא ראה שקיים מאבק בחברה על משאבים מבוקשים. מרקס שם דגש על הקונפליקט בין המעמדות החברתיים הנוצרים עקב האופן בו מייצרים, תהליכי הייצור. הוא נכח לראות איך נוצר הקפיטליזם התעשייתי. הוא טען כי השיטה הכלכלית בה מייצרים מסות של סחורות הפכה חלק מהאוכלוסייה לקפיטליסטים, את בעלי ההון, אלו שהיו להם אמצעי הייצור לעומת העובדים בבתי החרושת. הקפיטליזם הופך את רב האנשים למשרתי התעשייה, פועלים, פרולטריון, ומאחר וכמותם גדולה בהרבה מבעלי המפעלים ההון מצטבר בשכבת אוכלוסיה מצומצמת. הקונפליקט בין הקפיטליסטים לפרולטריון נוצר מתהליך הייצור עצמו - בעלי המפעלים מעוניינים להגדיל את רווחיהם ומצד שני הפועלים גם כן מעוניינים בכסף. בעל המפעל רוצה לשלם פחות והפועלים רוצים לקבל יותר מאותו המאגר שהוא המפעל וכך נוצר הקונפליקט. על פי מרקס הקונפליקט ייפתר כאשר אנשים יזנחו את המנגנון הקפיטליסטי. כל המוסדות החברתיים באים לשרת את מוסד הכלכלה.על פי מרקס הדת היא אופיום להמונים (העניים) בשרות הכלכלה - כלומר, באמצעות הדת משכחים את מכאוביהם של ההמונים.

דיבר על גישת קונפליקט מבנית. לעומתה יש את גישת הקונפליקט הפעולתי (וובר). בחברה יש חוסר שוויון המוביל לפערים חברתיים וקונפליקט (מנצל-מנוצל). הגורמים המלכדים את החברה הם גורמי כח ועצמה - כח של כפייה על ידי הקבוצות החזקות והמנצלות הכופות את הרצונות שלהם על קבוצת חלשות יותר (ציר כלכלי, ציר אתני, ציר מגדרי, ציר הגיל). החברה מותאמת לקבוצות החזקות ומשרתת את האינטרסים שלהם. השאלה הנשאלת היא אילו מנגנונים מחלקים את החברה. אמנם פרדיגמה זו הפוכה לסטרוקטורליזם-הפונקציונאלי אבל היא גם משלימה אותה. הסוציולוגים המשתמשים בפרדיגמה זו בוחנים את החברה על פי המנגנונים המחלקים. המבנה החברתי אינו משרת את כולם אלא רק קבוצות מסויימות הנהנות ממנו. בהקשר הזה לא מתקיימת פונקציה לכלל החברה אלא המונח המדוייק יותר הינו אינטרס.

מערכת החינוך כמוסד התורם לאי-שוויון והנצחה של פערים. מבחינה סוציו-אקונומית, למשל, ישנה חלוקה לבתי ספר עיוניים ומקצועיים. הפונקציונאליסטיים יגידו שבחברה יש צורך גם בעובדי צווארון לבן. החלוקה הזו על פי תיאוריית הקונפליקט משמרת הבדלים על רקע מעמד סוציו-אקונומי ועל רקע מוצא - מעגל המהווה מכניזם באמצעותו העשירים שולטים בעניים. שורשי האי-שוויון נעוצים במבנה החברה ובסדר החברתי עצמו ולכן זוהי התייחסות קונפלקטואלית-מבנית. החקיקה גם היא בשרות העשירים. מעמד כלכלי הינו הייחוס החברתי החשוב ביותר. אעלו הפרולטריון היה יודע שהוא שייך למעמד והעוני הפוקד אותו אינו בעייה אינדיבידואלית, הוא היה מתמרד נוכח המצב. כלומר, הוא אינו מודע למצבו. על פי מרקס לאנשים מהמעמד הנשלט יש תודעה כוזבת ואינם מבינים שהם מדוכאים מאחר וכח הכפייה המוכל עליהם הינו סמוי. כאשר המצב הסובייקטיבי והאובייקטיבי אינם מסונכרנים מתרחש מצב זה. מרקס טען שהפילוסופים רק הסבירו את העולם אך העיקר הוא לשנות אותו ויש אלמנט בתיאוריית הקונפליקט המניע שינוי.

המחשבה הקפיטליסטים רואה בבעיית העוני בעייה של העניים עצמם - עצלנים, חסרי רצון. לראשונה אמר מרקס שלא קיימת בעיה אינהרנטית של העניים עצמם אלא זוהי בעייה של מבנה חברתי ועל-כן צריך לשנות אותו ומכאן הגה את הסוציאליזם. היו נוסיונות כושלים ומעוותים לישם את התיאוריה של מרקס - הקומוניזם. היום הסוציאליזם נתפס כמדינת רווחה כלומר הכלכלה היא חופשית, אך יש מנגנונים מדיניים המאזנים אותה. זאת לעומת רעיונו של מרקס של כלכלה שיתופית בה כל אחד תורם לפי יכולתו ולוקח לפי צרכיו (כמו הקיבוץ בעבר). דגש התיאורטיקנים הוא על אי-שוויון, כח ויחסי שליטה.

ביקורת על פרדיגמת הקונפליקט

·         תפיסה קיצונית שלא נותנת ביטוי לערכים משותפים ולמורכבות של החברה

·         זוהי פרדיגמה הרואה רק את המערכת ולא את היחידים והיכולת שלהם

פרדיגמת האינטראציה הסימבולית - מיקרו

ההתבוננות כיצד האנשים בונים את החברה. הסתכלות שהיא אינה במבט על אלא מתוך.

הדמויות המרכזיות בפרדיגמה זו הם ג'ורג' הרברט מיד וארווין גופמן - הדגיש את הדימיון בין החיים להצגת תיאטרון.

הפרדיגמה רואה את החברה כתוצר של אינטראקציות יומיומיות בין יחידים, האנשים הם שיוצרים את החברה ואין גורם על גדול המוכתב לאנשים מלמעלה. אנו בונים יחד מציאות משותפת ומגדירים מצב בתוכו קיימים כללי התנהגות מוגדרים עליהם יש הסכמה.

קיימת טענה שהאינטראציה נובעת גם מאלמנטים סימליים הקיימים בסביבה שלנו (כלה לובשת שמלה לבנה) העוזרים לנו להגדיר את המצב וגם אלמנטים שפתיים. על פי גופמן אנשים משדרים תדמית באופן מודע ולא מודע. דגש על הסובייקט והאופן בו אנשים מפרשים מצבים. איל מרמת המיקרו נוצרות מוסכמות המגיעות לרמת המאקרו ומוכללות לאנשים רבים. כאנשים אנו מפרשים את המציאות ומעניקים לה משמעות. איננו כלי משחק במוסד חברתי המשמר קונצנזוס או במערכת של קונפליקטים קיימים. אנו מגדירים בעצמנו את הזהות שלנו ואת מערכת ההתנהגויות שלנו. אנשים שונים יכולים לפרש את אותה התופעה באופנים שונים. מתקיים מו"מ בין בני אדם אודות סוג האינטראקציה הקיימת - חברתית, סמכותית, הורית... אנו כל הזמן מקיימים את המו"מ הזה והוא לעולם אינו נגמר וכך אנו מייצרים יחד מצבים.

ביקורת על הגישה

הגישה אינה רואה את המערך הכולל

לכן על מנת להבין את החברה היטב יש לשלב בין שלושת הפרדיגמות.